פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
4959/05
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
העותר:
מאג'ד עבד אלמג'יד חסן
נ ג ד
המשיב:
מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
כ"ח באייר התשס"ה
(06.06.2005)
בשם העותר:
עו"ד אנדרה רוזנטל
בשם המשיב:
עו"ד גלעד שירמן
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותר לביטול צו המעצר המינהלי שהוציא המשיב כנגדו.
1.העותר, יליד שנת 1963, הנו תושב אזור רמאללה. מאז חודש אפריל 2003 הוא נתון במעצר מינהלי, מכוח הצו בדבר מעצרים מנהליים (הוראת שעה) (יהודה והשומרון) (מס' 1226), התשמ"ח-1988. ביום 16.3.2005 הוארכה תקופת מעצרו בשישה חודשים נוספים, עד ליום 20.9.2005. העותר הגיש ערר על הארכה זו בפני שופט משפטאי בבית המשפט הצבאי בקציעות, אולם סירב להתייצב לדיון בעניינו וזאת בשל שביתת עצורים שהתקיימה אותה עת. בית המשפט הצבאי החליט לקיים הדיון בהיעדרו, ושמע חומר מודיעיני חסוי במעמד צד אחד. בהחלטתו (מיום 27.3.2005) ציין בית המשפט הצבאי כי החומר העומד ביסוד המעצר המינהלי הנו רב, עדכני, ומבוסס על מגוון מקורות מהימנים. מהחומר החסוי עולה כי העצור הנו בעל מעמד בכיר בארגון החמאס, ועל אף מעצרו מקיים קשרים עם הארגון. בית המשפט הצבאי בא למסקנה שהסיכון הנשקף מהעותר הנו רב, ועל כן דחה את עררו ואישר את צו המעצר. העותר ערער על החלטה זו לבית המשפט הצבאי לערעורים. ערעורו נדחה (ביום 17.5.2005). בנימוקי הדחייה נכתב, כי לא ניתן לחשוף את החומר החסוי בפני העותר מבלי שיהיה בכך כדי לפגוע בביטחון האזור. אחר עיון בחומר במעמד צד אחד, נקבע שלא נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט הצבאי, וצו המעצר נותר על כנו.
2.כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפנינו. בעתירתו טען העותר שיש לחשוף בפניו את החומר החסוי בעניינו. המשך החזקתו במעצר מינהלי, מבלי שיעומת עם החשדות כנגדו, ומבלי שתינתן לו הזדמנות להתגונן בפניהן, אינו מידתי, כך לדברי העותר. המשיב, בתגובה לעתירה, מבקש לדחותה. לטענתו, אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית המשפט הצבאי לערעורים, אלא אך מפעיל ביקורת שיפוטית על החלטותיו. במקרה דנן לא נפל כל פגם בהחלטות בתי המשפט הצבאיים, ומכאן שאין מקום להתערבות, כך לטענת המשיב. לגוף העתירה מציין המשיב את הסכנה הביטחונית לאזור הנשקפת מהעותר היה וישוחרר בשלב זה. המשיב בחן את האפשרות להעמדת העותר לדין פלילי, אולם, משראה כי דרך זו אינה פתוחה בפניו, הרי שמעצר מינהלי הנו הדרך היחידה שבכוחה למנוע את הסיכון שמהווה העותר.
3.בהסכמת העותר, שמענו את החומר החסוי בעניינו במעמד צד אחד. קיבלנו הסברים עליו. לאחר שעיינו במכלול החומר, הגלוי והחסוי, באנו למסקנה כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של המשיב בהוצאת צו המעצר המינהלי באופן המצדיק את התערבותנו. מפאת טיבו של החומר, לא נוכל לחשפו בפני העותר או בא-כוחו. יחד עם זאת, אותו חומר מלמד על כך שהעותר הנו פעיל בכיר בארגון החמאס. הוא עסק בעבר בפעולות במסגרת ארגון זה, והוא ממשיך לעשות כן גם כיום, כשהוא שוהה במעצר. חומר הראיות כנגד העותר כולל גם חומר עדכני מן העת האחרונה. פעילות העותר מהווה סכנה לציבור, סכנה שעלולה להחמיר היה ויוחלט על שחרורו. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטות הערכאות הצבאיות אשר כמונו עיינו בחומר החסוי והגיעו למסקנה דומה.
אשר על כן, העתירה נדחית.
ה נ ש י א
השופטת מ' נאור:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופטת א' חיות:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.
ניתן היום, ח' בסיון התשס"ה
(15.6.2005).
ה נ ש י א ש ו פ
ט ת ש ו פ ט ת