בג"ץ 4963/16 עלי אבו גאבר סלאמה נ. שר הפנים

השופט נ' סולברג :

1.

סלע המחלוקת בעתירה שלפנינו: האם העותר, המבקש מאת המשיבים לקבל מעמד בישראל, נולד וגדל כטענתו בישראל, או שמא – כטענת המשיבים – נולד וגדל בעזה?

2.

בעתירה מבוקש צו על תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יעניקו לעותר אשרת ישיבת קבע בישראל. בעתירה מתוארת השתלשלות העניינים המסועפת בעניינו של העותר; לענייננו אציין שבין הצדדים קיימת מחלוקת – הנובעת מן המחלוקת העובדתית שלעיל – אם עניינו של העותר צריך להתברר, כטענת המשיבים, לפני הוועדה המקצועית המייעצת לשר הפנים לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: הוועדה המקצועית ); או שמא, כטענת העותר, לפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: הוועדה הבינמשרדית ). המשיבים הפנו את עניינו של העותר לוועדה המקצועית, לטענתו – שלא כדין, ובניגוד להחלטה שניתנה בעניינו על-ידי ועדת ההשגה לזרים.

3.

בעקבות הגשת העתירה נֵאותו המשיבים להעביר את פניית העותר לקבלת מעמד, מהוועדה המקצועית אל הוועדה הבינמשרדית, בהתאם להחלטת ועדת ההשגה הנ"ל. ביום 29.5.2017 נשלח לעותר מכתב תשובה מטעם הוועדה הבינמשרדית, אשר דחתה את פנייתו לקבלת מעמד. משכך, סבורים המשיבים כי העתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק, וכי העותר רשאי להשיג על החלטת הוועדה הבינמשרדית לפי הדרך הקבועה בדין.

4.

העותר, שמטבע הדברים אינו משלים עם החלטת הוועדה הבינמשרדית, עומד על עתירתו. הוא מציין כי בעתירה נתבקשו סעדים לגוף העניין, החורגים משאלת זהות הגורם המוסמך לטפל בעניינו. לדידו, משעה שהוועדה הבינמשרדית דחתה את טענותיו לקבלת מעמד לגופן, יהיה זה מוצדק שבית משפט זה ידון בטענות אלו ויכריע בהן.

5.

יתכן שהצדק היה עם העותר, אילו משמעות מחיקת העתירה הייתה מסתכמת בכך שמוטל עליו להגיש עתירה חדשה, התוקפת את ההחלטה החדשה; זאת, שעה שהעותר העלה את הטענות העקרוניות הנוגעות להחלטה כבר בעתירתו, ובשל השתלשלות האירועים – המלמדת על ניסיונות חוזרים ונשנים של העותר להסדרת מעמדו ולמצות הליכים אל מול הרשויות. ברם, סבורני כי דין העתירה להימחק משום שהדין מסדיר דרך השגה מסוימת על החלטת הוועדה הבינמשרדית – פניה לבית הדין לעררים, כפי שנקבע בסעיף 13כד לחוק הכניסה לישראל. משקבע המחוקק כיצד ניתן להשיג על ההחלטה, אין הצדקה שהדבר ידון בבית משפט זה. הדברים אמורים במיוחד בשים לב לאופי העובדתי של המחלוקת בין הצדדים, שתוכל להתברר באופן מעמיק יותר בבית הדין לעררים; "הדברים יסודם במדיניות שיפוטית המעוגנת הן בכוונת המחוקק, הן בעומס בבית משפט זה והן ביכולתו של טריבונל אחר להידרש לראיות המינהליות באופן ראוי, וזאת גם אם לבית משפט זה סמכות כשלעצמו" (בג"ץ 4953/14 סולומון נ' רשות האוכלוסין - משרד הפנים , פסקה ה (23.9.2014)). יש להצר על הזמן הרב שבו נדון עניינו של העותר, אולם אין הצדקה לעקוף בשל כך את אופן ההשגה הקבוע בדין.

6.

לאור האמור, העתירה נמחקת. העותר יוכל להגיש ערר לבית הדין לעררים בתוך 30 ימים, ועד אז ייוותר על כנו הצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 22.6.2016. המשיבים ישאו בהוצאות העותר בסך של 3,000 ₪.