בג"ץ 4970/00 ינקוביץ בן ציון נ. שר הבריאות

העותר, הוא - לדבריו - אחד הנפגעים שנפגע בילדותו מהטיפול בהקרנות כנגד מחלת הגזזת. הוא עותר להקמת מכון לאומי למחקר בנושא מחלת הגזזת (להלן: המכון), על ידי מדינת ישראל ולקביעת תקנות וכללים בכל הנוגע לניהולו של המכון ולדרכי פעולתו.

שר הבריאות ושר האוצר הגיבו לעתירה והודיעו כי הושג סיכום בין משרד הבריאות ומשרד האוצר בדבר העמדת תקציב בסך 550,000 ש"ח להקמת המכון שייכלל בחוק התקציב לשנת 2001 כתקציב הקמה. הכוונה היא להקים את המכון בשנת 2001 במתחם המרכז הרפואי על שם שיבא. המרכז יקבל סיוע אדמניסטרטיבי, בין היתר, כוח האדם באמצעות מהמרכז הארצי לנושא הגזזת. כמו כן, נערך משרד הבריאות להתקין תקנות ולקבוע כללים לניהולו ולדרכי פעולתו והם יותקנו בימים אלה.

לא נחה דעתו של העותר מן התגובה, באשר לדעתו התקציב איננו מספיק. העותר מעלה הצעות שונות בקשר לתפעול וניהול המכון. הוא מצרף לתגובתו מסמך שגובש, לטענתו, לפני שנים מטעם משרד הבריאות על ידי פרופ' ברוך מודן וד"ר שוקי שמר הנושא כותרת "מכון למעקב אחרי חולי גזזת ומוקרנים אחרים". לפי אותו מסמך, תקציב ההקמה של מכון המחקר בלבד עולה על 5,000,000 ש"ח והתקציב השנתי לתפעולו מתקרב ל3,000,000- ש"ח לשנה. לפיכך, מבקש העותר את התערבותו של בית משפט זה, כאמור.

גם אם יש ממש בטענותיו של העותר - ואינני מחווה דעה בשאלה זו - נראה כי אין בית משפט זה יכול להיענות לעתירה באשר אין זו מגלה עילה להתערבותו של בית המשפט. הקמת המכון ותיקצובו הם נושא שבתחום פעילותה של המדינה על משרדי הממשלה הנוגעים בדבר. החלטותיה בנושא זה מתקבלות במסגרת מדיניות הנקבעת על ידה ובהתאם לסדר עדיפויות לאומי. המשיבים מכירים בצורך במכון והחליטו על הקמתו ועל תיקצובו. הפער הנזכר בין חוות הדעת עליה סומך העותר ידיו לבין תקציב ההקמה הראשוני הוא גדול וראוי שהמשיבים יתנו דעתם על כך, ויתנו, ככל האפשר, הזדמנות לעותר - אם יבקש זאת - להביא בפני הרשויות המטפלות בעניין, חומר רלבנטי, אם מצוי בידו כזה.

העתירה נדחית על הסף מחוסר עילה.