בג"ץ 4997/19 מוסא ג'ודייה נ. מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון

השופט ג' קרא:

1.

בעתירה שלפנינו מבקש העותר צו על תנאי המורה למשיבים להתייצב וליתן טעם מדוע לא תוארך אשרת שהייתו ביהודה ושומרון (להלן: האזור ) לשם ביקור ילדיו הקטינים. בנוסף נתבקש צו ביניים לפיו העותר לא יורחק מהאזור, ולחלופין, צו לפיו אשרת הכניסה שניתנה לעותר לא תפקע עד למתן החלטה אחרת בעתירה זו.

2.

בתמצית יצוין כי העותר, תושב ואזרח ארצות הברית, מצוי בהליכי גירושין מאשתו, תושבת האזור, וילדיו מתגוררים באזור עם אימם. לאורך השנים, נכנס ויצא העותר מהאזור מעת לעת לשם ביקור ילדיו. ביום 3.1.2019 התקבלה אצל גורמי המשיבים בקשת העותר להיכנס לאזור לתקופה של חודש ימים. הבקשה אושרה ביום 23.5.2019 לאחר שהעותר המציא את המסמכים שנדרשו ממנו על ידי המשיבים. ביום 24.6.2019 נכנס העותר לאזור, כאשר לפי האשרה רשאי היה לשהות באזור עד ליום 23.7.2019. יום לפני פקיעת האשרה, קרי ביום 22.7.2019, הגיש העותר את העתירה דנן, במסגרתה טען כי המשיבים גוררים רגליהם באופן שיטתי בעניין התרת כניסתו לאזור וכי הם מסרבים להאריך את שהייתו באזור. בנסיבות העניין, ניתן, עוד באותו היום, צו ארעי מבית משפט זה המורה למשיבים להימנע מהרחקת העותר מהאזור עד למתן החלטה אחרת.

3.

בתגובתם המקדמית לעתירה, ביקשו המשיבים לדחות את העתירה על הסף הן בשל קיומו של סעד חלופי, משום שהסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, והן בשל אי מיצוי הליכים, משלא נמצאה כל פנייה מצד העותר למשיבים בטרם הגשת העתירה.

4.

לאחר בחינת הדברים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

5.

כלל ידוע הוא, כי בית משפט זה יימנע מלדון בעניין מקום שבו קיים בידי עותר סעד חלופי (ראו, למשל, בג"ץ 8453/17 פלוני נ' ועדת הערר הרפואית על פי תקנות מס הכנסה (24.6.2018) ). בענייננו, מסורה הסמכות לדון בעניין מושא העתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. וזאת, לאחר שביום 26.10.2018 נכנס לתוקף תיקון מספר 117 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק ), במסגרתו נקבעה סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים לדון בענייני האזור. בענייננו רלוונטי סעיף 5א(א)(1) לחוק ופרט 3(ג) לתוספת הרביעית לחוק. כך, נקבע בסעיף 5א(א)(1) לחוק כי עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הרביעית לחוק הפועלים באזור יהיו בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. פרט 3(ג) לתוספת הרביעית לחוק קובע כי: " החלטה פרטנית של רשות שעניינה כניסת זר לאזור או שהייה בו, לפי נוהלי מתאם פעולות הממשלה בשטחים או לפי נוהלי המינהל האזרחי, למעט החלטה כאמור שעניינה בקשת הרשות הפלסטינית לאישור רישיון ביקור זר שנתנה ...". לפיכך, ברי כי היה על העותר להגיש עתירתו זו לבית המשפט לעניינים מנהליים, כאמור לעיל.

6.

בטרם סיום מצאנו להתייחס גם לטענת העותר כי ביום 10.7.2019 הוא הגיש למשיבים בקשה להאריך את שהייתו באזור. בהקשר זה נעיר כי העותר לא צירף לעתירתו העתק של פנייתו, וכי מתגובת המשיבים עולה כי פנייתו זו לא אותרה ואף לא נתקבלה כל פנייה אחרת בעניין זה מצדו עובר להגשת עתירה זו, על מנת לבדוק מה עלה בגורל פנייתו.

7.

בנסיבות העניין ובשים לב לאמור בפסקה 6, העותר ישלם הוצאות המשיבים בסך 3,500 ש"ח.

8.

תוקפו של הצו הארעי מיום 22.7.2019, המורה למשיבים להימנע מהרחקת העורר מהאיזור, יוארך עד ליום 6.8.2019.

העתירה נדחית אפוא.