בג"ץ 4998/14איילת נבעה נ. המוסד לביטוח לאומי

השופט א' רובינשטיין:

א.

בעתירה זו מתבקש, כי פטור מדמי ביטוח לאומי הניתן בתקנה 11ג לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) (תיקון מס' 2), תשע"א-2011, לתלמידי כתות י' עד י"ב שהכנסתם לא עלתה על הכנסה מזערית המתוארת בדין, יינתן גם לתלמידי בתי ספר תיכוניים שאינם מוכרים; זאת – שלא כמדיניות שנוקט עתה המוסד לביטוח לאומי בעקבות היוועצות עם משרד החינוך. המוסד שבו לומדת העותרת אינו מוכר.

ב.

המשיב, המציין כי הוא פועל על פי נתוני מידע ממשרד החינוך, טוען כי לעותרת עומד סעד חלופי בדמות פניה לבית הדין האזורי לעבודה (וערעור לבית הדין הארצי), על פי סעיף 391(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995. שלפיו מוקנית סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה בכל תובענה של מבוטח הנתבע לשלם דמי ביטוח (פסקה 3).

ג.

בהחלטה מיום 2.10.14 נתבקשה העותרת להתיחס לטענת הסעד החלופי והאפשרות למחיקת העתירה והגשת תביעה לבית הדין לעבודה. בתשובתה מיום 22.10.14 סבורה העותרת, כי מדובר בהחלטה מינהלית בעלת השלכות, הפוגעות בתלמידים רבים ולכן הכתובת לה היא בג"ץ. עם זאת מותירה היא את ההכרעה לשיקול בית המשפט.

ד.

סבורים אנו כי אכן המסלול היאה לנושא המועלה בעתירה, בלא שנביע דעה לגופו לעת הזאת, הוא בפני בית הדין האזורי לעבודה (ראו בג"ץ 8706/03 ראדו נ' שר הפנים והמוסד לביטוח לאומי (2003)). לבית הדין מומחיות מובהקת משחר ברייתו בנושאי הביטוח הלאומי, וחזקה עליו שיבדוק כהלכה ככל שתוגש אליו תביעה.

ה.

העתירה נמחקת איפוא ללא צו להוצאות ותוך שמירת זכויות הצדדים.