בג"ץ 50/10 פלוני נ. הועדה לטיפול במאוימים של מתאם הפעולות בשטחים

השופט א' גרוניס:

1.

העותר, יליד 1990, הינו פלסטיני, המבקש כי יינתן לו היתר שהייה או רישיון ישיבה בישראל. טענתו היא, כי הוא יימצא בסכנת חיים אם ישהה באזור יהודה ושומרון.

2.

העותר אינו טוען, כי הסכנה לחייו נובעת משיתוף פעולה שלו עם ישראל. טענתו היא שאביו נרצח כשהוא עצמו היה בן חמש, וזאת על רקע שיתוף פעולה עם ישראל. בעתירה טוען העותר כי כשהיה בן תשע ברח לישראל בשל התעללות בו ואלימות כלפיו בעיר מגוריו, חברון. עוד טוען העותר כי כאשר היה בן 13 הוא גורש מישראל לשטחים ונעצר על ידי פלסטינים, שהתעללו בו ועינו אותו. מתברר, כי העותר שוהה בארץ שנים לא מעטות. הוא הובא לדין והורשע בעבירות של שהייה בלתי חוקית, התחזות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בעת הגשתה של העתירה היה העותר אסיר. בינתיים הוא השתחרר מן הכלא. הוא ממשיך לשהות בישראל בעקבות צו ביניים שניתן ביום 4.1.2010 ואסר על הרחקתו מן הארץ. העותר מטופל עתה על ידי עמותת "עלם".

3.

עניינו של העותר בא בפני המשיבה 1, שהינה הגוף המינהלי הדן בטענות של פלסטינים כי קיים חשש לחייהם אם יורחקו לשטחיה של הרשות הפלסטינית. המשיבה 1 קבעה, על סמך החומר שהובא בפניה, כי לא נשקפת סכנה לחייו של העותר בשל חשדות לשיתוף פעולה עם ישראל, אם יורחק מן הארץ. בעת דיון על פי צד אחד נחשפנו לחומר מודיעיני, הן של שירות הביטחון הכללי והן של המשטרה. מן החומר עולה כי העותר לא שיתף פעולה עם ישראל ולא פעל עבור גורמי הביטחון של ישראל.

4.

לאור החומר שהובא בפנינו, לא נוכל לומר שקיימת עילה להתערב בהחלטות של הרשויות המינהליות שלא להתיר לעותר לשהות בישראל.

5.

העתירה נדחית. אין צו להוצאות.