בג"ץ 5030/97 GENERAL MILLS INC נ. משובח תעשיות מזון בע"מ

1.המבקשת, חברה אמריקנית, מייצרת חטיף תירס בצורת חרוט חלול ומשווקת אותו ברחבי העולם כשהוא ארוז באריזה.

בישראל חטיף זה מיוצר חלקית על-ידי אסם תעשיות מזון בע"מ - המטגנת את חומר הגלם של החטיף - ומשווקת אותו בשם "אפרופו" (להלן: החטיף האמריקני). זאת על-פי רשיון מאת המבקשת.

שני המפעלים המשיבים מייצרים חטיפי תירס בצורת חרוט חלול באריזות, האחד בשם "לה נש" המשווק מאז שנת 1996, והשני בשם "פפיטו", ששיווקו החל בשנת 1995 (להלן יחד: החטיף הישראלי).

2.בשנת 1997 תבעה המבקשת בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לתת צוי- מניעה האוסרים על המשיבים לייצר ולשווק את החטיף הישראלי. בגדר תובענות אלה עתרה המבקשת למתן צוי-מניעה זמניים כאמור לעיל, למתן צווים המחייבים את המשיבים למשוך מן המפיצים את החטיף הישראלי, ולמנות את באי-כוחה לכונסי נכסים המוסמכים לתפוס את החטיף הישראלי.

בקשתה נדחה לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא על-יסוד הראיות שבאו בפניו, כי עיצוב אריזת החטיף הישראלי שונה מעיצוב אריזת החטיף האמריקני כך שאין אפשרות להטעיית הלקוחות, וכי עיצוב חטיף בצורת חרוט חלול אינו יחודי למוצריה של המבקשת.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור.

לא מצאתי בבקשה זו ממש.

3.על סדרי הדין לאזן בין האינטרסים המתחרים של בעלי הדין בהתחשב במשקלם הסגולי של אינטרסים אלה.

בצווים הזמניים המבוקשים יש לאזן בין אינטרס המבקשת להגשים את זכויותיה לבין האינטרס של המשיבים שזכויות הקניין וחופש העיסוק שלהם לא יפגעו.

באיזון זה יש לאינטרס של המשיבים מעמד עדיף. ראשית, המבקשת נושאת בנטל ההוכחה. שנית, זכויות הקניין וחופש העיסוק הן זכויות חוקתיות המעוגנות בחוקי-היסוד בדבר זכויות האדם, שמכוחן כל רשויות השילטון - לרבות בית-המשפט - מחוייבות לכבד זכויות אלה (סעיף 11 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, סעיף 5 לחוק-היסוד: חופש העיסוק). באיזון בין זכויות הקניין וחופש העיסוק לבין זכויות ואינטרסים אחרים אין לפגוע בקניין ובחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של המדינה, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו (סעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, סעיף 4 לחוק-יסוד: חופש העיסוק).

אומנם הסעדים הזמניים המבוקשים הם מכוח תחיקה קיימת - סעיף 75 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- ולתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1954- בהן מעוגן ההסדר בדבר מינוי כונס נכסים, ותוקפה של תחיקה זו נשמר (סעיף 10 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, סעיף 10 לחוק-יסוד: חופש העיסוק). ואולם, הלכה היא כי יש לפרש את התחיקה הקיימת ברוח הוראות חוקי-היסוד, וכי על בית-המשפט להפעיל שיקול דעת שניתן לו גם בתחיקה קיימת לפגוע בזכויות חוקתיות באופן שזכויות אלה לא יפגעו מעל המידה הנדרשת. ראו בש"פ 537/95 גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 355 בע' 375. כלל זה חל ביתר שאת בהפעלת שיקול דעת המוקנה על-ידי תחיקת-משנה קיימת. ראו בש"א 4475,4459/94 סלומונוב נ' שרבני

פ"ד מט(3) 479 בע' 483.

זאת ועוד: הצווים המבוקשים לא נועדו להקפיא את המצב הקיים, אלא למעשה הם מעניקים למבקשת את הסעד שביקשה בתובענותיה.

בנסיבות אלה הייתה חייבת המבקשת להציג תשתית ראייתית מלאה המוכיחה כי החטיף הישראלי הוא חיקוי של החטיף האמריקני הגורם להטעיית הלקוחות, וכי לחטיף האמריקני עיצוב יחודי המקשר אותו עם מוצריה של המבקשת. ראו ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les Verreries De Saint Gobain ,

פ"ד מה(3) 224, בע' 231-230.

4.כאמור, בענייננו קבע בית-המשפט המחוזי כי האריזה שבה נמכר החטיף הישראלי שונה מאריזתו של החטיף האמריקני כך שאין סכנה להטעייה, וכי המבקשת לא הוכיחה יחודיות בחטיף האמריקני שבעטיו הלקוחות עשויים לזהות חטיף בעיצוב חרוט חלול עם תוצרתה של המבקשת.

לנוכח ממצאים עובדתיים אלה אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח.