בג"ץ 5035/13 פיצל אבו בקר נ. שר הפנים

העתירה נמחקה לבקשת העותר לאחר שניתן לו הסעד לו עתר - חידוש תעודת הזהות שלו - ונותרה על הפרק שאלת חיובם של המשיבים בהוצאותיו.

המשיבים אינם מכחישים כי העותר פנה אליהם מספר פעמים בעניין נשוא העתירה ולטענתם בקשתו סורבה מחמת שגגה, ועל רקע זה הותירו את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. עם זאת טוענים המשיבים כי העותר לא מיצה הליכים כראוי שכן חלף הגשת ערר פנה העותר טרם הגשת העתירה לוועדת ההשגה לזרים, וזו דחתה פנייתו מחמת העדר סמכות עניינית, וכי לבסוף נמצא פתרון מעשי סמוך יחסית לאחר הגשת העתירה. כן מציינים המשיבים כי לא נגרם לעותר נזק של ממש מהעיכוב בהנפקת תעודת הזהות החדשה.

בנסיבות העניין ומשגם המשיבים אינם מכחישים כי התשובה השלילית שניתנה לפניית העותר נבעה משגגה סבורני כי ראוי לפסוק הוצאות לטובת העותר, וכאמור גם המשיבים למעשה אינם חולקים על כך.

עם זאת לצד נתון זה יש לקחת בחשבון לעניין שיעור ההוצאות את העובדה שלאחר פניית העותר לועדת ההשגה לזרים, אשר ציינה בהחלטתה כי היא נעדרת סמכות עניינית לדון בפנייתו, לא בירר הוא מהו הערוץ הנכון להשגה על ההחלטה שהתקבלה בעניינו והגיש את העתירה ללא שהגיש קודם לכן ערר למרכז מחלקת אשרות - ערר שלטענת המשיבים בירורו עשוי היה לייתר את הגשת העתירה. כן יש ליתן משקל לכך שהסעד ניתן לעותר סמוך יחסית לאחר הגשת העתירה, לכך שלא נדרשה הכרעה לגופם של דברים ולכך שהעותר לא ציין מה היו הוצאותיו בפועל.

לאחר שאיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין החלטתי כי יש לחייב את המשיבים בשכר טרחת עורך-דין והוצאות העותר בסך של 3,000 ש"ח (סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום החלטתי זו ועד לתשלום בפועל).