פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 5039/03 אסמעיל מחמד עמסי נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · מעצר מינהליעתירה לבג"ץ על החלטת השופט המשפטאי של בית המשפט הצבאי לערעורים בדבר אישור מעצר מינהלי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בג"ץ דחה עתירה נגד מעצר מינהלי שאושר בשתי ערכאות שיפוטיות, לאחר שנמצא כי חומר המודיעין מצביע על מעורבות העותר בפעילות אירגון טרור. בית המשפט קבע כי טענות שלא הועלו בפני הערכאות הקודמות אינן נדונות בביקורת בג"ץ, אלא במקרים חריגים. נוכח עומד הצו לפקוע והאפשרות להאריכו, קבע כי העותר יוכל להעלות טענותיו בערכאות המוסמכות.

העובדות

העותר הוחזק במעצר מינהלי על פי צו שהוצא לפי הצו בדבר מעצרים מינהליים (יהודה ושומרון). צו המעצר עבר ביקורת שיפוטית בשתי ערכאות, כולל שופט משפטאי של בית המשפט הצבאי לערעורים, שקבעו כי מסוכנותו הוכחה בדרגה גבוהה. צו המעצר עמד לפקוע והרשויות כוונו להאריכו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להידרש לטענות שלא הועלו בפני הערכאה השיפוטית שהחלטתה עומדת לביקורת בבג"ץ?
  2. 2.האם נפל פגם בהחלטות הערכאות השיפוטיות שאישרו את המעצר המינהלי?

הלכות

  1. 1

    בג"ץ יושב בדין בביקורת על החלטות, ולכן אין לדון בטענות שלא הועלו לפני הערכאה שהחלטתה עומדת לביקורת, אלא במקרים חריגים ומיוחדים כגון פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי.

    ״הבג"ץ יושב בדין בביקורת על החלטות, ואין זה מן המידה כי תועלינה לפניו טענות אשר לא הועלו לפני הערכאה שהחלטתה עומדת לביקורת, והוא בכפיפות למקרים חריגים ומיוחדים.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מעצר מינהלי
  • ביקורת שיפוטית
  • בג"ץ
  • מסוכנות
  • חומר מודיעיני חסוי
  • צד אחד
  • עיקרי הצדק הטבעי
  • אירגון החזית העממית

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט

העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

5039/03

בפני:

כבוד השופט מ' חשין

כבוד השופט י' טירקל

כבוד השופטת א' חיות

העותר:

אסמעיל מחמד עמסי

נ ג ד

המשיב:

מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

עתירה למתן צו על-תנאי

תאריך הישיבה:

ט"ז בסיון תשס"ג (16.6.03)

בשם העותר:

עו"ד סחר פרנסיס

בשם המשיב:

עו"ד יובל רויטמן

פסק-דין

על-פי הסמכות הקבועה בצו בדבר מעצרים מינהליים (הוראת שעה) (יהודה והשומרון) (מס' 1226), תשמ"ח-1988, ולאחר ששוכנע כי טעמים של בטחון האיזור ובטחון הציבור מחייבים זאת, הורה בעל סמכות בצו לעצור את העותר במעצר מינהלי.

צו מעצר זה עבר הליך של ביקורת שיפוטית בשתי ערכאות, בהן שופט משפטאי של בית-המשפט הצבאי לערעורים. שתי ערכאות שיפוטיות אלו שוכנעו כי מסוכנותו של העותר הוכחה בדרגה גבוהה - כנדרש במעצר מינהלי - ומטעם זה אישרו את מעצרו. שיכנוען זה של הערכאות השיפוטיות בא לאחר שעיינו בחומר מודיעיני חסוי שהוצג בפניהן על-ידי המשיב בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד. העתירה שלפנינו עתירה היא על החלטתו של השופט המשפטאי של בית-המשפט הצבאי לערעורים.

לבקשת באת-כוח העותר שמענו את נציג השב"כ בדלתיים סגורות ובמעמד צד אחד בלבד, ולא נמצא לנו כי נפל פגם בהחלטותיהן של הערכאות אשר קדמו לנו. אכן, העותר מכחיש מעורבות כלשהי בפעילותו של אירגון החזית העממית, ואולם, חומר הראיות המודיעיני שנאסף אל תיקי השב"כ מצביע בבירור על מעורבותו העמוקה בפעילותו של אירגון טרור זה.

עורך-דין סחר טענה לפנינו טענות כלליות על דבר ההליכים בפני ערכאות השיפוט שקדמו לנו, הליכים שלטענתה בלתי ראויים הם ופוגעים הם בזכויותיו של העציר. טענות אלו לא נוכל להידרש להן, ולו משום שלא הועלו לפני ערכאות השיפוט האמורות, ומשלא הועלו - ממילא לא הוחלט בהן. הבג"ץ יושב בדין בביקורת על החלטות, ואין זה מן המידה כי תועלינה לפניו טענות אשר לא הועלו לפני הערכאה שהחלטתה עומדת לביקורת, והוא בכפיפות למקרים חריגים ומיוחדים. כך, למשל, מקום שמועלית טענה של פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. המקרה שלפנינו איננו מקרה מעין-זה.

צו המעצר שהוצא נגד העותר עומד לפקוע בימים הקרובים, וכפי שמסר לנו בא-כוח המשיב יש בכוונת הרשויות להוסיף ולהאריך את הצו שוב. משיוארך הצו, אם יוארך, יוכל העותר להעלות טענותיו כסדר לפני הערכאות בעלות הסמכות בענייננו.

מהטעמים שמנינו לעיל, אנו מחליטים לדחות את העתירה.

היום, ט"ז בסיון תשס"ג (16.6.2003).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

03050390_G02.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1בג"ץ יושב בדין בביקורת על החלטות, ולכן אין לדון בטענות שלא הועלו לפני הערכאה שהחלטתה עומדת לביקורת, אלא במקרים חריגים ומיוחדים כגון פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי.