פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
5064/17
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
כבוד השופט מ' מזוז
כבוד השופטת ע' ברון
העותרת:
ע.ע. חקלאות גידול ובקר בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד החקלאות ופיתוח הכפר
2. ועדת ההקצאות של אדמות המרעה
עתירה למתן צו על-תנאי
בשם העותרת:
עו"ד גלעד אבני
בשם המשיבים:
עו"ד אודי איתן
פסק-דין
הנשיאה א' חיות:
1.
עניינה של העתירה בהחלטת הוועדה המוסמכת לפי סעיף 1.5 לנוהל רשות מקרקעי ישראל (להלן: הרשות ) מס' 21.01 "השכרת קרקע חקלאית לזמן קצר" (להלן בהתאמה: ועדת ההשכרות
ו הנוהל ) לדחות את בקשת העותרת להקצאת שטח למרעה בקר באזור היישוב סאסא .
בקצרה יצוין כי בהתאם להוראות הנוהל, בקשה להקצאת קרקע חקלאית לזמן קצר מוגשת לוועדת החכרות מחוזית, הידועה גם כוועדת השכרות, ובה חברים, בין היתר, נציגי הרשות ומשרד החקלאות. במקרים שבהם מחליטה ועדת ההשכרות
לדחות את הבקשה, רשאי מגיש הבקשה לפנות בבקשה לקיים דיון חוזר בה, תוך 15 יום ממועד קבלת הודעת הדחייה. ככל שלאחר הדיון החוזר החלטת הדחייה עומדת בעינה, רשאי המגיש לפנות אל ועדת ערר, אף זאת בתוך 15 יום ממועד קבלת ההחלטה בדיון החוזר.
2.
העותרת בעתירה דנן חוכרת במשך למעלה מ-20 שנה קרקעות למרעה בהיקף של כ-2,000 דונם באזור גוש חלב. כעולה מן התגובה המקדמית שהגישו המשיבים ביום 10.6.2018 (להלן: התגובה המקדמית ) , במהלך השנים השתנה מעת לעת היקף השטח שהוחכר לעותרת ונכון לשנת 2017, אושרה לה הקצאת שטח למרעה בהיקף של כ-2,190 דונם באזור גוש חלב.
במקביל, בעקבות קול קורא שפירסם משרד החקלאות בשנת 2016 לקבלת המלצה להרשאת רעייה בשטחי מרעה שהתפנו באזור סאסא , הגישה העותרת בקשה להקצאת חלק משטחי המרעה וזו נדונה על ידי ועדת ההשכרות ביום 1.6.2017. הוועדה החליטה לדחות את בקשת העותרת, חרף המלצת גורמי המקצוע במשרד החקלאות, וזאת לאור ממצאים שהעלו כי עדרי העותרת פולשים לשטחי מרעה שלא הוקצו לה. הודעה בדבר החלטת ועדת ההשכרות
נמסרה לעותרת, באמצעות מנהלה, ביום 6.2.2018, וצוין בה כי ניתן לערער על ההחלטה בתוך 15 יום. במסגרת התגובה המקדמית, הודיעו המשיבים כי בשים לב לכך שהעותרת טרם מיצתה את אפשרות הערר המוסדרת בנוהל, הם מסכימים להביא את בקשתה של העותרת לדיון חוזר בישיבתה הקרובה של ועדת ההשכרות . בהמשך, הודיעו המשיבים ביום 21.8.2018 כי ועדת ההשכרות קיימה ביום 21.6.2018 דיון חוזר בבקשת העותרת והחליטה לדחות אותה וכי ההחלטה בדבר הדחייה תישלח לעותרת בעת הקרובה. המשיבים חזרו והבהירו כי בנסיבות אלה, העותרת טרם מיצתה את אפשרות הערר המוסדרת בנוהל.
בהחלטה מיום 28.8.2018 התבקשה העותרת להודיע האם בשים לב לאמור בהודעת המשיבים היא עומדת על עתירתה. ביום 21.11.2018 הודיעה העותרת כי היא עומדת על עתירתה, שכן לטעמה היא " מיצתה את כל ההליכים המנהליים שהיו תלויים בה " (סעיף 2 להודעת העותרת מיום 21.11.2018), והעלתה טענות נגד החלטת ועדת ההשכרות
וההליך שהתקיים בפניה.
3.
בנסיבות שתוארו לעיל, דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים. כעולה מהוראות הנוהל, רשאי מי שבקשתו להקצאת שטחי מרעה נדחתה על ידי ועדת ההשכרות בדיון חוזר להשיג כנגד ההחלטה בפני ועדת ערר. משהעותרת טרם עשתה כן, ברי כי טרם מוצה ההליך המינהלי
בפני הרשות ועל כן, אין מקום לקיים בשלב זה ביקורת שיפוטית על ההחלטות שהתקבלו בעניינה.
העתירה נדחית, אפוא, אך טענות הצדדים לגופו של עניין שמורות להם.
אין צו להוצאות.
ניתן
היום, י"ז בטבת
התשע"ט
(25.12.2018).
ה נ ש י א ה
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת