בג"ץ 5085/98 המועצה הדתית חולון נ. הועדה לבחירת רבני העיר חולון ועוד 28 א

המאבקים, התכסיסים והתככים המלווים את בחירת המוסדות הדתיים בעיר חולון, כפי שהם נפרשים לעיני בית המשפט בעתירות חוזרות ונשנות, תחילה בקשר לבחירת המועצה הדתית ועכשיו בקשר לבחירת רבני העיר, מגיעים כדי בזיון וקצף.

בעתירה שלפנינו אפשר ללכת לאיבוד בנקל בסבך הישיבות וההחלטות של הרוב מזה ושל המיעוט מזה, והטענות המורכבות של כל צד נגד החוקיות של כל ישיבה וכל החלטה של הצד שכנגד, והדבר היחיד העולה בבירור מכתבי הטענות של שני הצדדים הוא, שיד איש ברעהו.

לאחר שעיינו היטב בכתבי הטענות שבתיק, ושמענו את טענות הצדדים, החלטנו שאין לנו צורך לדון בכל טענה וטענה מן הטענות המרובות, אלא די לנו בעיקרי הדברים. הגענו לכלל החלטה בשתי השאלות שהועלו בעתירה: ראשית, לגבי הרשימה של נציגי המועצה הדתית, ושנית, לגבי הרשימה של נציגי בתי הכנסת, לאסיפה הבוחרת את רבני העיר. סיכמנו שלא נשעה את מתן ההחלטה, כדי לאפשר, סוף סוף, את עריכת הבחירות לרבני העיר, לאחר שנים רבות של דחיות, במועד שנקבע, כלומר, ביום ז' בתשרי התשנ"ט (27.9.98). וזו החלטתנו:

1.נציגי המועצה הדתית

ביום 10.6.98 קיבלה המועצה הדתית חולון (היא העותרת) החלטה הבוחרת 14 נציגים לאסיפה הבוחרת את רבני העיר. למשיבים יש טענות רבות נגד החלטה זאת, לרבות טענות נגד חוקיות ההחלטה. אך אף אחד מן המשיבים לא תקף את חוקיות ההחלטה בהליכים משפטיים בהם ניתן היה לקבוע, באופן מוסמך, אם ההחלטה חוקית ואם לאו. במקום זאת החליטו מיעוט מבין החברים במועצה הדתית לבקש כינוס ישיבה שלא מן המנין של המועצה הדתית, כדי לבטל את ההחלטה מיום 10.6.98, ולבחור רשימה חדשה של נציגים. כך החליטו וכך עשו. שליש החברים של המועצה הדתית פנו בבקשה אל ראש המועצה שיכנס ישיבה שלא מן המנין לצורך זה. לאחר שראש המועצה סירב, כינסו חברים אלה את הישיבה בעצמם, הכל לפי סעיפים 14-12 לתקנות המועצות הדתיות (ניהול), התש"ל1970-.

הישיבה זומנה תחילה ליום 13.7.98, ואחר כך ליום 16.7.98, אולם משלא נמצא מנין חוקי לישיבה, התכנסה הישיבה פעם נוספת ביום 23.7.98. לפי התקנות, בישיבה כזאת כל מספר של חברי המועצה יהווה מספר חוקי. לפיכך התקיימה ישיבה זאת בהשתתפות 7 חברים בלבד מתוך 27 החברים של המועצה הדתית. בישיבה החליטו כל המשתתפים לבטל את החלטת המועצה מיום 10.6.98 ולבחור 14 נציגים חדשים לאסיפה הבוחרת את רבני העיר. בו ביום הועברה הרשימה החדשה אל הוועדה לבחירת רבני העיר חולון (היא המשיבה 8), והוועדה אישרה רשימה זאת (הלא הם המשיבים 15-2).

אולם לא היתה זו הישיבה האחרונה של המועצה הדתית בענין זה. ראש המועצה כינס ישיבה נוספת של המועצה ביום 30.7.98. בישיבה זאת השתתפו 15 מתוך 27 החברים של המועצה הדתית. הם החליטו (ברוב של 13 נגד 2 נמנעים) לחזור ולבחור אותם נציגים שכבר נבחרו על ידי המועצה בישיבה מיום 10.6.98.

השאלה היא, איזו מהחלטות המועצה גוברת: החלטת המועצה מיום 23.7.98 או החלטת המועצה מיום 30.7.98? התשובה היא, שגם אם נקבל כי ההחלטה מיום 23.7.98 היתה חוקית, ולכן היה בכוחה לבטל את ההחלטה הקודמת, מיום 10.6.98, הנה באה ההחלטה המאוחרת, מיום 30.7.98, והיא מבטלת את ההחלטה מיום 23.7.98. התוצאה היא, אם כן, שההחלטה התקפה כיום היא החלטת המועצה מיום 30.7.98.

בזכות ההחלטה מיום 30.7.98 יש לומר גם זאת, שהיא מבטאת את דעת רוב החברים במועצה, שכן היא התקבלה בישיבה בה השתתפו 15 מתוך 27 חברי המועצה, לעומת ההחלטה מיום 23.7.98, שהתקבלה בישיבה בה השתתפו רק 7 מתוך 27 חברי המועצה. וכי סביר או הגון הוא שמיעוט קטן של חברי המועצה הוא שיקבע את נציגי המועצה באסיפה הבוחרת את רבני העיר?

התוצאה היא, שאנחנו מקבלים את העתירה במובן זה שבאסיפה הבוחרת ישתתפו כנציגי המועצה הדתית חולון אותם נציגים שנבחרו בישיבת המועצה ביום 10.6.98 ואושרו שוב בישיבת המועצה ביום 30.7.98, במקום הנציגים שנבחרו בישיבת המועצה ביום 23.7.98, הלא הם המשיבים 15-2.

2.נציגי בתי הכנסת

העותרת תוקפת גם את ההחלטה של הוועדה לבחירת רבני העיר חולון מיום 26.7.98, בה נבחרו 14 נציגים של בתי הכנסת בחולון כחברים באסיפה הבוחרת את רבני העיר. לטענתה נציגים אלה לא נבחרו כראוי, ומכל מקום הם מייצגים רק בתי כנסת קטנים, ולא את בתי הכנסת הגדולים. אולם העותרת לא הניחה תשתית ראויה, מבחינה עובדתית או מבחינה משפטית, כדי לבסס את טענתה. ההחלטה של הוועדה לבחירת רבני העיר, כמו כל החלטה מינהלית, נהנית מחזקת החוקיות, והעותרת לא הצליחה לסתור חזקה זאת. לפיכך החלטנו לדחות את העתירה ככל שהיא נוגעת לבחירת הנציגים של בתי הכנסת.

התוצאה היא שהעתירה מתקבלת ככל שהיא נוגעת לבחירת הנציגים של המועצה הדתית ונדחית ככל שהיא נוגעת לבחירת הנציגים של בתי הכנסת.

בנסיבות המקרה אין צו להוצאות.