בג"ץ 5086/00 טארק עווידה נ. משרד הפנים

השופטת ד' דורנר :

בעתירה שבפנינו דרשו העותרים, כי המשיב יאשר בקשה לאיחוד משפחות שהגיש העותר 1, תושב ירושלים, עבור אשתו, העותרת 2, שהיא תושבת האזור.

בתגובה שהגישה המדינה לעתירה בתאריך 16.8.00 הודיעה היא, כי בקשת העותרים לאיחוד משפחות סורבה בעבר לנוכח התנגדות המשטרה למתן רשיון לישיבת-קבע בישראל לעותרת 2, וזאת לאחר שכנגד העותרת 2 הוגשו מספר תלונות למשטרה בגין עבירות אלימות. עוד הודיעה המדינה, כי התנגדות המשטרה הוסרה, ובכדי שבקשת העותרים לאיחוד משפחות תטופל, על העותרים להמציא מסמכים המעידים כי מרכז חייהם הוא אומנם בישראל.

בהודעה משלימה שהגישה המדינה בתאריך 24.5.01 הודיעה היא, כי לאחר שהעותרים המציאו את המסמכים שנתבקשו, אושרה בקשתם לאיחוד משפחות והעותרת 2 מקבלת היתרים מתחדשים לכניסה לישראל, וזאת במסגרת ההליך המדורג שנדרשים לעבור לצורך קבלת מעמד בישראל תושבי האזור שנישאו לתושבי ירושלים. המדינה הודיעה עוד, כי בתגובה לפנייתה אל בא-כוח העותרים הודע לה, כי חרף אישור בקשתם לאיחוד משפחות, העותרים עדיין עומדים על עתירתם וזאת לאור דרישתם כי משך ההליך המדורג יקוצר.

בקשת העותרים לאיחוד משפחות אושרה. משכך, עתירתם באה על סיפוקה ויש לדחותה.

אשר לדרישת העותרים כי יקוצר משך ההליך שנדרשת העותרת 2 לעבור בטרם תקבל רשיון לישיבת-קבע בישראל, הרי שדרישה זו לא הייתה חלק מעתירתם, והועלתה רק עתה. ממילא איפוא אין לבררה במסגרת העתירה שבפנינו. אך מובן הוא, כי בפני העותרים פתוחה הדרך להגיש בעניין זה עתירה נפרדת.

אשר-על-כן, העתירה נדחית.