פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
5096/05
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט א' גרוניס
העותר:
מוסא מחמד עבד אללה טאהא
נ ג ד
המשיבים:
1. ועדת המשנה לפיקוח על הבנייה
2. מועצת התכנון העליונה ביו"ש
3. מפקד כוחות צהל בגדה המערבית
בקשה לעיון חוזר
בשם העותר:
עו"ד שלמה לקר
בשם המשיבים:
עו"ד מיכל צוק
החלטה
המשנה לנשיאה א' ריבלין:
המבקש הגיש עתירה שעניינה ביטול צווי הריסה ביחס לשני מבנים. הסתבר, כי לעתירה זו קדמו שתי עתירות דומות, הראשונה נמחקה בהסכמה, ואילו השנייה נמחקה מחמת אי-התייצבותו של המבקש. בפסק-דיננו דחינו את העתירה הנוכחית, בצייננו:
דין העתירה להידחות על הסף. הימנעותו של העותר מלציין בעתירתו את העתירות הקודמות שהגיש בעניין הצווים והנסיבות שהובילו למחיקתן מצביעות על חוסר נקיון כפיים שאינו קל-ערך. העובדה כי העותר לא ניסה להסדיר את היתרי הבנייה למבנים נשוא העתירה מוכיחה את חוסר תום-ליבו עת פנה שוב לבית-משפט זה.
העותר הגיש "בקשה לביטול פסק-דין". לדבריו, את העתירה הראשונה לא היה צריך להזכיר כלל – משנמחקה בהסכמה – ולגבי העתירה השנייה, הוא ובא-כוחו דאז לא היו מודעים לדיון שהתקיים ולמחיקת העתירה בשל אי-התייצבות.
אין אפשרות לבטל את פסק-הדין שניתן, ומכל מקום, אין עילה לכך. כפי שנקבע בפסק-הדין, היה על המבקש לציין בעתירתו הנוכחית את דבר קיומן של שתי העתירות הקודמות, ובדבריו היום אין כדי להצדיק את ההתעלמות מהן. כך לגבי העתירה הראשונה – יהא אשר יהא האופן בו הסתיימה – וכך לגבי העתירה השנייה, אפילו אם, כדבריו, בא-כוחו לא זומן לדיון בה, שהרי לגוף הטעמים ששימשו לדחייתה – אין מחלוקת. מן הטעם הזה, ומהטעם הנוסף שנזכר בפסק-דיננו, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, י"ד בטבת התשס"ז (4.1.07).
ה נ ש י א ה
המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט