בג"ץ 5097/09 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

השופט א' א' לוי:

1.

בבית-הדין הרבני האזורי ברחובות התבררו תביעת גירושין ותביעה לתשלום מזונות בין העותרת לבעלה, משיב 2. תחילה פסק בית-הדין לעותרת מזונות זמניים בסך 3,500 ש"ח לחודש, אולם לאחר דיון שבמהלכו הודיע משיב 2 כי הוא מוכן לשלם לעותרת את כתובתה ובלבד שיופטר מתשלום המזונות, קבע בית-הדין האזורי, כי תמורת כתובתה והשלמת מזונותיה תהא העותרת זכאית לסך של 240,000 ש"ח מן המשיב.

על כך ערער המשיב לפני בית-הדין הרבני הגדול, ועוד בטרם נדון ערעורו הוציא בית-הדין האזורי תחת ידיו פסק-דין נוסף, מיום א' באלול התשס"ח (1.9.08), ובו חויב המשיב לשלם לעותרת סכום של 350 דולרים לחודש, כהוצאות מדור. גם על כך ערער המשיב לבית-הדין הרבני הגדול.

2.

בתאריך ח' בחשון התשס"ט (6.11.08) דן בית-הדין הגדול בערעורים. בפתח הדברים הבהיר המותב הנכבד כי הדיון נסב על שני פסקי-הדין שהוציא בית-הדין האזורי תחת ידו. לכך הגיב בא-כוחה של העותרת, המייצגה גם בעתירה זו, כי העותרת ייפתה את כוחו להשיב בשמה אך לערעור בענין המזונות, ואין בפיו תשובה לערר על החיוב בדמי מדור.

ביום י' בטבת התשס"ט (6.1.09) מסר בית-הדין הגדול את הכרעתו. הערעור על תשלום תמורתה של הכתובה והשלמת המזונות נדחה, ומנגד נמצא ממש בערעור על דמי המדור, ואלה בוטלו. נקבע, כי לא זו בלבד שהאישה ויתרה בבית-הדין האזורי על מדורה, אלא שהחיוב בהשלמת המזונות כלל בתוכו אף מזונות לענין המדור.

בהמשך, ולבקשת בא-כוח המשיב, נתן בית-הדין הגדול שתי החלטות נוספות. בראשונה, מיום ח' בשבט התשס"ח, קבע כבוד הדיין הרב מ' חשאי , ששימש גם בהרכב שכתב את פסק-הדין, כי על-פי פסק-הדין בערעור, תשלום המזונות החודשי יופסק מיום 1.7.08. בהחלטה השנייה נדחו בקשותיה של העותרת לביטולה של החלטת ההבהרה ולביטולו של פסק-הדין מיום 6.1.09.

3.

העותרת מלינה על פסק-דינה של ערכאת הערעור, שלהשקפתה נכתב בלא שניתן לה יומה בבית-הדין, ועל ההחלטות המאוחרות שלטענתה ניתנו בחוסר סמכות. אך בטענותיה אלו לא מצאנו ממש, ולכך מספר טעמים. ראשית, חזקה על העותרת כי זומנה כדין לדיון בשני הערעורים, וזכותה עמדה לה להגיש תשובתה ואף למנות לה בא-כוח לשתי הסוגיות שהתעוררו. שנית, וחשוב מכך, ברי כי הפרשה כולה נדונה כמקשה אחת ודבר בה קשור באחר, ונכון עשה בית-הדין הגדול כאשר החליט לבררה במאוחד, על כלל היבטיה ועל יסוד עמדתה של העותרת שהוצגה בפניו כל צורכה בדיון שעל-פה (ראו פרוטוקול הדיון מיום ח' בחשון התשס"ט, משורה 27). ובאשר להחלטות הנוספות, הרי דבר אינו מונע מבית-הדין – לאחר שניתן פסק-דינו, מלהיעתר לבקשתם של הצדדים להבהיר את דבריו. זאת עשה הדיין הנכבד בלא שיצק תוכן חדש ומהותי לפסק-הדין, כי אם אך חידד את שקבע ההרכב הנכבד בהכרעתו. ברי, כי בכך הוא לא חרג מסמכותו (בג"ץ 6250/06 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב , בפסקה השמינית לפסק-דינה של השופטת ד' ברלינר (טרם פורסם, 28.6.07)). דומה, אפוא, כי אין לראות בעתירה זו אלא ניסיון לערער בשנית על שנקבע בערכאה הרבנית העליונה, ולכך כידוע אין מקום בגדרו של הליך בפני בית-המשפט הגבוה לצדק.

4.

מטעמים אלה, איננו רואים מקום להיענות לעתירה, והיא נדחית על הסף. העותרת תשלם למשיב 2 שכר טרחת בא-כוחו בסך של 4,000 ש"ח.