פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בג"ץ
5102/11 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרים:
1. ראש עיריית רמת גן
2. עיריית רמת גן
נ ג ד
המשיבים:
1. שר התחבורה והבטיחות בדרכים
2. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
3. המפקח המחוזי על התעבורה
4. שר האוצר
5. חברת נתיבי איילון בע"מ
6. עיריית פתח תקווה
7. עיריית בני ברק
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד ענת בירן
החלטה
לפני בקשה מטעם העותרים למתן צו ביניים למניעת פתיחת מחלף ודרך "אם המושבות" (להלן: המחלף ) לתנועת כלי רכב, המתוכננת ליום 12.7.2011, עד להכרעה בעתירה.
עניינה של העתירה הוא בבקשת העותרים, להורות למשיבים 3-1 ליתן טעם מדוע לא תעוכב פתיחת המחלף עד לקיום התחייבות המשיב 1 להעברת התקציבים לביצוע העבודות ברחוב אבא הלל, עבודות החיוניות להסדרת זרימה תקינה של התנועה שתגיע מכיוון המחלף; וכי נורה למשיב 4 לנמק מדוע לא יועברו התקציבים הדרושים לביצוע העבודות הנ"ל לאלתר. טענתם של העותרים, בתמצית, הינה כי לא ניתן לפתוח את המחלף לתנועת כלי רכב, בטרם הושלמו עבודות הבנייה ברחוב אבא הלל ברמת גן.
עם הגשת העתירות ביקשו העותרים צו ביניים, שימנע את פתיחת המחלף ביום 12.7.2011, בטרם ההכרעה בעתירה לגופה. נטען, כי פתיחת המחלף ללא העברת התקציבים להשלמת עבודות ההרחבה ברחוב "אבא הלל", תגרום ל"כאוס תחבורתי" ולצוואר בקבוק.
המשיבים מתנגדים להוצאת צו ביניים. המשיבים 4-1 טוענים כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, שכן פרויקט המחלף מתוכנן ומבוצע מזה שנים, ואין כל הצדקה להגשת העתירה מספר ימים בלבד לפני הפתיחה. בנוסף, טוענים המשיבים 4-1, כי דין העתירה להידחות מהיעדר עילה, שכן הם נתנו את הסכמתם להשתתף במימון העבודות ברחוב אבא הלל, והליכי התקצוב לכך נמצאים בעיצומם. לטענתם, אין כל מניעה שהעבודות ברחוב אבא הלל תבוצענה גם לאחר פתיחת המחלף ולכן אין מקום לקשור בין פתיחת המחלף לבין העברת המימון לביצוע העבודות ברחוב אבא הלל. לבסוף, טוענים המשיבים 4-1, שמאזן הנוחות במקרה זה נוטה לדחיית הבקשה למתן צו הביניים, שכן תכנון פרויקט המחלף וביצועו הושלמו זה מכבר, ומטרתם להקל על זרימת התנועה באיזור לרווחת כלל הציבור, וכאמור, אין כל מניעה לפתוח את המחלף בטרם השלמת עבודות הפיתוח ברחוב אבא הלל.
המשיבה 5 טוענת אף היא, כי יש לדחות את הבקשה להוצאת צו ביניים. לטענתה, מדובר בסכסוך כספי אשר אינו יכול להוות עילה למתן צו ביניים וממילא מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק כנגד העותרים. עוד טוענת המשיבה 5, בין היתר, כי תוכנית המחלף אושרה על ידי כל הגורמים המקצועיים הרלבנטיים, וזאת ללא תלות בשאלת ביצוע העבודות ברחוב אבא הלל. בנוסף, טוענת אף המשיבה 5, כי דין הבקשה להידחות מחמת שיהוי.
המשיבה 6 טוענת אף היא, כי אין מקום לתת צו ביניים, שכן גם אם יועבר מלוא התקציב, אין זה מבטיח את השלמת העבודות ברחוב אבא הלל עד ליום פתיחת המחלף. עוד טוענת המשיבה 6, כי לא מדובר במעשה בלתי הפיך, אלא בסכסוך כספי אשר לא מצדיק מתן צו ביניים.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה למתן צו ביניים. מאזן הנוחות, שהוא המבחן העיקרי בעת ההחלטה על מתן צו ביניים (אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי 211 (כרך חמישי, 2010), נוטה בענייננו לטובת המשיבים. זאת, הן בהתחשב בהיקף הפגיעה המיידית הצפויה כתוצאה מעיכוב פתיחת המחלף, הן בהתחשב בכך שאין המדובר בצעדים בלתי הפיכים, שכן מדובר בסכסוך כספי. בנוסף, מקובלת עלי עמדת המשיבים, שלפיה העתירה שלפני הוגשה בשיהוי ניכר, אשר לא ניתן לו הסבר מספק.
אין בהחלטתי זו בדבר דחיית הבקשה לצו ביניים משום נקיטת עמדה לגופה של העתירה.
הבקשה למתן צו ביניים נדחית.
ניתנה היום, ח' בתמוז התשע"א (10.7.11).
ש ו פ ט