בג"ץ 5110/15 תנועת "אומץ" נ. היועץ המשפטי לממשלה

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.

הטענה העיקרית בעתירה דנא היא, כי היועץ המשפטי לממשלה מנוע מקבלת החלטות בהליכים המתנהלים נגד המשיב 2 (עו"ד רונאל פישר) נוכח קשרי חברות נטענים עמו בעבר. זאת, בשל ניגוד עניינים הטבוע במצב שכזה, ולמצער מראית העין.

העתירה – שהוגשה ביולי 2015 – יסודה בפרסום תקשורתי מיוני 2015 בדבר אותה היכרות נטענת.

ב.

המדינה משיבה כי במישור העובדתי היתה ההיכרות בין היועץ המשפטי לממשלה לעו"ד פישר מצומצמת ורחוקת-שנים, לפני כעשור, ועל כן לא נתגבש ניגוד עניינים על פי הכללים המקובלים, וכי היתה חשיבות במעורבות היועץ המשפטי בתיק שכן מואשמת בו גם המשיבה 2,

רות בלום-דוד, פרקליטת מחוז לשעבר.

ג.

בשיג ושיח במהלך הדיון הבענו עמדתנו בפני בא כוח העותרת, כי גם אם פרסום ראשוני העלה שאלה שבעקבותיה הוגשה העתירה, הנה עתה לפנינו ההסבר העובדתי לגבי אופי ההיכרות בין היועץ המשפטי למשיב 2. לכך מתוספת העובדה שפרקליטת מחוז לשעבר נאשמת בתיק, ועל כן היה מקום כי יטופל גם ברמת היועץ המשפטי שמעל לפרקליטות (מבלי לפגוע ביושרתה של זו) וכן יוטעם כתב האישום החמור שהוגש בפרשה (שלא לדבר – מבלי לגרוע כלל מן האמור – על כך שהיועץ המשפטי קרוב לפרישה). בנסיבות אלה סברנו כי העתירה מיצתה עצמה ודינה להימחק, וכך הצענו לבא כוח העותרת. הוא העדיף הכרעה מנומקת, והרי היא כאן.

ד.

אין חולק כי לניגוד עניינים ולמראית עין תפקיד בחיים הציבוריים, לרבות המשפטיים, ודיני ניגוד העניינים, כמו דיני הפסלות לגבי שופטים, למשל, תפקידם ליתן מענה לכך, וכן ראוי. ואולם, יש לבחון כל מקרה לגופו. בנוסף להנחת היסוד המובנת מאליה של יושרת היועץ המשפטי לממשלה, שאין לנו סיבה להטיל בה חלילה דופי וגם העותרת לא טענה בעניין זה, הנה הצטברות הדברים שהובאו מעלה מרחיקה באופן מהותי את ניגוד העניינים ומראית העין הנטענים; שוב – חלוף כעשור מאותה היכרות, תקופה משמעותית מעל למקובל בכללי פסלות, העובדה שלפנינו למרבה הצער תיק שבו מעורבת פרקליטת מחוז לשעבר והיועץ המשפטי הוא הגורם המערכתי שמעל לפרקליטות, וכן עצם ההחלטות המהותיות שנתקבלו עד כה בעניין כתב האישום – כל אלה מורים בבירור כי אין להלום את חששות העותרת.

ה.

על כן נמחקת העתירה בלא צו להוצאות.