פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
5126/98
בפני:
כבוד המשנה-לנשיא ש' לוין
כבוד
השופטת ד' דורנר
כבוד
השופטת ד' ביניש
העותר
:
פינקלזון
אברהם
נגד
המשיב
:
המוסד
לביטוח לאומי
פסק דין
העותר הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לקצבת
נכות לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה1995-. נקבעו לו 52%
נכות רפואית (משוקללים) ודרגת אי-כושר השתכרות בשיעור של 65%, והוא החל לקבל את
הקצבה בהתאם לחוק. על קביעות אלה ערר העותר לוועדת הערר, אך זו דחתה את עררו. על
החלטה
זו לא ערער העותר לבית-הדין האזורי לעבודה.
מאוחר יותר, בעקבות מסמכים רפואיים חדשים שהמציא, נבדק העותר פעם נוספת בהליך של חידוש דיון. בהליך זה הועלו אחוזי הנכות הרפואיים שנקבעו לו ל56.8%-, אך דרגת אי-כושר ההשתכרות נותרה על 65%. העותר ערר שוב לוועדת הערר וגם עררו זה נדחה. על כך ערער העותר לבית-הדין האזורי לעבודה. בית-הדין האזורי לעבודה דחה את ערעורו בנימוק שקביעותיה של ועדת הערר הינן קביעות רפואיות מקצועיות, אשר נומקו היטב ולא נפלה בהן כל טעות משפטית המחייבת את התערבות בית-הדין. ערעורו של העותר לבית-הדין הארצי לעבודה, אשר הוגש ברשות, נדחה אף הוא בנימוק זה. מכאן העתירה, שבה תוקף העותר את פסק-דינו של בית-הדין הארצי לעבודה.
טענותיו של העותר, אשר ערך את עתירתו בעצמו ולא נעזר בייצוג משפטי, התרכזו כולן במישור העובדתי. עיקר טענתו הוא כי נגרם לו עוול וכי לאור מצבו הרפואי היה מקום לקבוע לו קצבה בשיעור גבוה יותר. ברם, כידוע, בית-משפט זה אינו נוהג להתערב בקביעות עובדתיות של ערכאות נמוכות, וזאת אף בשבתו כערכאת ערעור. על אחת כמה וכמה שאין כל מקום להתערבותנו כאשר מדובר בעתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק התוקפת קביעות עובדתיות של ועדת ערר ושל בתי-הדין לעבודה בעקבותיה.
אשר-על-כן דין העתירה להידחות על הסף.
ניתן היום, טז באלול תשנ"ח (7.9.98).
המשנה-לנשיא ש ו
פ ט ת ש ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
COURT