בג"ץ 5128/97 עלא מנסור נ. מדינת ישראל

המערערים הובאו לדין יחדיו - ביחד עם אחרים - בגין פרשה מסועפת של גניבת עשרות

כלי רכב ומכירתם למשחטות פירוק.

המערער בע"פ 5128/97 נמצא אשם בגניבת 13 מכוניות ועבירות נלוות ונדון לשש שנים מאסר מהן ארבע שנים וחצי מאסר בפועל. המערער בע"פ 344/98 נמצא אשם בגניבת 20 כלי רכב, בעבירה של הצתת כלי רכב וכן בנהיגת כלי רכב ללא רשיון וללא ביטוח, ונדון לשמונה שנים מאסר מתוכן שש שנים לריצוי בפועל ולפסילת רשיון של חמש שנים מתום תקופת המאסר. בנוסף הופעלו נגדו שתי שנות מאסר על תנאי שהוטלו עליו זמן קצר לפני שנלכד בקשר לפרשה הנוכחית בגין עבירה דומה. בית המשפט הורה שההפעלה תהיה במצטבר, משמע שעל המערער הזה לרצות תקופת מאסר כוללת של שמונה שנים בפועל.

בערעורים כנגד חומרת העונש חתרו הסניגורים המלומדים, איש איש וטעמיו עמו, לשכנענו כי גם לנוכח ריבוי העבירות וחומרתן היה על בית המשפט המחוזי לגלות יתר התחשבות בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של כל אחד מהמערערים.

ביחס למערער בע"פ 344/98 טען הסניגור, כי בית המשפט לא ייחס משקל ראוי לשיתוף הפעולה של המערער הזה בשלב החקירה, שבמסגרתה הודה במעורבותו בעבירות רבות שהמשטרה לא יחסה לו; ואגב כך גם חשף מעורבים נוספים שהובאו לדין - בכללם אחיו - שהובאו לדין והורשעו.

העבירות מן הסוג הזה הינן בבחינת רעה חולה שפגיעתן היום-יומית ביחידים ובציבור היא בלתי נסבלת. על פי הנתונים הידועים לכול, התופעה של גניבת כלי רכב מתעצמת והגיעה להיקפים מדאיגים. אין זאת אלא, שהקלות הרבה שבה ניתן לבצע עבירות מן הסוג הזה והקושי לאתר את המעורבים ולהביאם לדין - מעודד עבריינים לשלוח ידם בעבריינות הזאת למען תאוות בצע.

במקרה שלפנינו פעלה כנופיה מאורגנת של גנבים בצורה שיטתית עד שנתפסו. מקובלת עלינו טענת סניגורו של המערער בע"פ 344/98, כי ראוי לבית המשפט להתחשב לקולה בשיתוף הפעולה מצד עבריין המסייע למשטרה ללכוד עבריינים נוספים. אולם, גם ההתחשבות בגורם זה אינה מניעה אותנו לחשוב שהעונש שהושת על המערער הינו חמור במידה שתצריך את התערבותנו. לא למותר להזכיר שלחובת מערער זה נזקפה הרשעה קודמת בגין עבירה דומה ממנה נחלץ בחסדי בית המשפט בעונש מאסר על תנאי. היחס בין תקופת המאסר משקף את חלקו היחסי של כל אחד מהם בפרשה הכוללת.

הערעורים נדחים.