בג"ץ 5128/99 מדינת ישראל נ. פלוני

המשיב הובא לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של גילוי עריות בביתו החורגת. המעשים לפי כתב האישום נמשכו תקופה ארוכה מהיות הילדה בגיל שש והמשיכו ונעשו חמורים יותר ככל שגדלה עד שהייתה בת 8-9. התביעה ביקשה את מעצרו של המשיב בבית המשפט המחוזי בחיפה עד תום ההליכים. הוא שוחרר בחלופת מעצר והמדינה ערערה. כבוד השופט חשין בבית משפט זה בדונו בערר החליט לעצור את המשיב עד תום ההליכים, אולם ציין שקיימת אפשרות של פניה לעיון מחדש לאחר מתן עדותה של הקטינה. זאת מפני שאחד הנימוקים למעצר היו החשש מפני הדחה בעדות.

בין הפעמים עלתה הקטינה על דוכן העדים, וחזרה בה מכל מה שאמרה נגד המשיב בחקירתה מול חוקרת הנוער. יש לציין שהיא חזרה בה מיד בפתח עדותה.

בעקבות ההתפתחות הזו, הגיש הסנגור בקשה לעיון מחדש בבית המשפט המחוזי בחיפה. השופטת הנכבדה שדנה בבקשה הזו, כבוד השופטת גילאור, החליטה לקבל את הבקשה ולשחרר את המשיב לחלופת מעצר אשר לדבריה יש בה כדי להבטיח את שלומה של הקטינה. החלופה הזו כוללת חובת מגורים אצל דודתו של המשיב בבת-ים, ניתוק הטלפון באותו בית, ושהותו של העורר בחברת הדודה אפילו כשהיא הולכת לעבודה. כן נאסרה עליו יצירת קשר כלשהו עם המתלוננת, אימה או אחיותיה של אימה, וכן התחייבות אישית של אם המתלוננת ליצור קשר עם המשיב. המדינה אינה משלימה עם ההחלטה הזו, ומכאן הערר שלפני.

לדעת ב"כ המדינה אין באמצעים שנקבעו בחלופת המעצר כדי להבטיח את שלומה של הקטינה. לחיזוק הטענה הזו הציגה בפני ב"כ המדינה חוות דעת של עובדת סוציאלית מעיריית קריית אתא, הקובעת שאם ישוחרר המשיב, ולו גם למעצר בית, עלול להיגרם נזק נפשי כבד למתלוננת, אפילו אם יהיה זה על ידי פגישה מקרית או שיחת טלפון. לפי חוות הדעת, המתלוננת נמצאת בתחילת טיפול בנושא התעללות מינית והיא עדיין בוחרת שלא לחזור על סיפור ההתעללות.

כשלעצמי אינני מתרשם, כמו הסניגור, מן העובדה שהמתלוננת חזרה בה. התופעה של מתלוננת בגיל הזה שחוזרת בה הרבה פעמים מצביעה על פחד או חשש. זה לאו דווקא מעיד על כך שהמשיב השפיע עליה. לפי מה שאני קורא בין השיטין בתיק הזה, ייתכן מאוד שההשפעה באה מכיוון האם. בכל אופן, העובדה שהמתלוננת חזרה בה אינה מאיינת את הראיות. השאלה, האם לסמוך על אמרת המתלוננת לפני חוקרת הנוער או על דבריה בבית המשפט היא שאלה שמסורה לבית המשפט שדן בתיק. בשלב הזה, האמרה שנמסרה, ובה הגרסה המפלילה, היא בהחלט ראיה לכאורה שיכולה להביא לידי הרשעה. גם השופטת הנכבדה בבית המשפט קמא היתה סבורה כך. השאלה שהשופטת הציגה לעצמה היא, האם קיימת חלופת מעצר שיכולה באופן סביר למנוע את הנזק שממנו חוששים במקרה של שחרורו של המשיב בחלופת מעצר. השופטת הייתה סבורה שהתשובה לכך היא חיובית, ואני לא יכול לומר שהיא טעתה בכך. מקום המגורים של המשפחה הזו הוא בקריית אתא, והמקום שבו העורר חייב להימצא לפי חלופת המעצר הוא בת-ים. המרחק הגיאוגרפי הוא די גדול. הטלפון בבית הדודה ינותק. בוודאי שאין זו הגנה הרמטית, אבל הגנה הרמטית אין אפילו בתנאי מעצר. העובדה שהמתלוננת חזרה בה יכולה להתפרש כנסיבה מחמירה אבל אסור בשלב הזה להתעלם מן האפשרות שבית המשפט יקבל דווקא את הגרסה שנאמרה בבית המשפט, ולו גם מחמת הספק.

בנסיבות כאלו, כשאפשר לדאוג באופן סביר שלא יהיה שום קשר בין המתלוננת והמשיב, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אני דוחה את הערר. המשיב ישוחרר ברגע שיתקיימו תנאי חלופת המעצר והליך השחרור יבוצע במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה.