בג"ץ 5134/06 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

העותרת והמשיב 3 נישאו זו לזה בשנת 1960 ולהם 11 ילדים.

העותרת הגישה תביעה למזונות ומדור אצל המשיב 2, בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב. במסגרת תביעה זו ניתנה החלטת המשיב 2 לפיה ציווה על העותרת והמשיב 3 להתגרש. העותרת ערערה על ההחלטה בפני בית הדין הרבני הגדול בירושלים, הוא המשיב 1, בטענה כי החלטת המשיב 2 ניתנה בחוסר סמכות ותוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, אך ערעורה נדחה ומכאן העתירה שבפנינו.

העותרת טוענת בפנינו, כפי שטענה גם בפני המשיב 1, כי המשיב 2 היה חסר סמכות לצוות על גירושיה מבלי שהתקיימו קודם לכן דיונים בנושא ומבלי שהמשיב 3 הגיש תביעת גירושין. היא סבורה כי לא היה לה יומה בבית הדין הרבני ומבקשת כי תבוטל החלטת המשיב 2 המורה על גירושיה, וכי המשיבים 1 – 2 ידונו מחדש בתביעתה למזונות ולמדור.

בא כוח המשיב 3 מדגיש כי מ דובר

בתיק המתנהל זה כשנתיים והסביר כי כאשר נפרשה בפני המשיב 2 התמונה המלאה, לפיה מ דובר בבני זוג שכבר אינם חיים יחד כשמונה שנים, וברור כי הנישואין הגיעו אל קיצם ואין עוד מקום לשעות לבקשת העותרת לשלום בית, הורה כפי שהורה.

החלטנו לדחות את העתירה.

בני הזוג שבפנינו אינם חיים יחד כבר מספר שנים. במהלך השנים האחרונות התנהלו ביניהם הליכים שונים בפני ערכאות שונות – הן בפני ערכאות בתי הדין הרבניים הן בפני בית משפט זה. אכן, יש ממש בטענה כי היה מקום שהמשיב 2 יקיים דיון בעניין בטרם יצווה על גירושיהם של בני הזוג. יחד עם זאת, מקובל עלינו ההסבר כי משנפרשה בפני בית הדין התמונה המלאה והשתלשלות ההליכים שמנהלים בני הזוג זו נגד זה, ובהתחשב בכך שהעותרת ביקשה שלום בית לאחר שנים של פירוד, ממילא נפרש המכלול הנוגע למערכת היחסים. גם אם התנהלות הדברים לא היתה כנדרש לא מצאנו כי יש בהליך פגם המצדיק התערבותנו.

העתירה נדחית.

בנסיבות, אין צו להוצאות.