בג"ץ 5143/11מדיטרניאן נאוטילוס (ישראל) בע"מ נ. הממונה על ההגבלים העסקיים

לפניי בקשה לעיין בעתירה שבכותרת בגדרה ביקשה העותרת, בין היתר, סעד שעניינו חיוב המשיב למסור לידיה את כלל המסמכים בתיק הבדיקה של הרשות להגבלים עסקיים בעניינה. זאת, במסגרת הליך שימוע שהתקיים לגבי הכרזתה של העותרת כמונופול בתחום אספקת שירותי תמסורת בינלאומית דו-כיוונית על בסיס סיבים אופטיים.

על פי האמור בבקשה, העיון מבוקש לצורך "בדיקה מעמיקה לקידום אכיפה אזרחית בתחום הגבלים עסקיים". העותרת הביעה הסכמתה לעיון המבוקש, וזאת למעט ביחס לנספחים מסוימים לעתירה (בעיקר נספח 14; וכן נספח 12, 13 וטבלה מסוימת המצורפת לנספח 9). לטענתה, נספחים אלו כוללים סודות מסחריים רגישים ועל כן אין מקום לאפשר עיון בהם. אף המשיב ציין, כי הגם שאינו מתנגד לעיון בכתבי הטענות שבתיק, הרי שחלק מנספחי העתירה (ובפרט נספחים 8, 12, 13 ו-14) כוללים מידע רגיש אשר עשוי להוות סודות מסחריים של צדדים שלישיים, כמו גם של העותרת, וכי מסירת המידע עלול לפגוע באינטרסים העסקיים של צדדים אלו.

המסגרת הנורמטיבית לבחינת בקשה לעיון בתיק בית משפט של מי שאינו בעל דין, מצויה בתקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון ). כידוע, ככלל - ובהיעדר איסור שבדין - נקודת המוצא הינה כי יש להיעתר לבקשת העיון, וזאת על רקע ההכרה במעמדו של עיקרון פומביות הדיון.

הנטל לשכנע בדבר קיומו של טעם ממשי המצדיק את שלילתה של זכות העיון, מוטל על כתפי בעל הדין אשר מתנגד לעיון (ראו למשל, ע"א 8849/01 סבוב נ' פקיד שומה למפעלים גדולים , פ"ד נט(5) 385 (2005); בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים

(8.10.2009), פסקאות 25-24). עם זאת, זכות העיון אינה מוחלטת, ויש לאזנה מול אינטרסים לגיטימיים של בעלי הדין, של צדדים שלישיים ושל הציבור בכללותו. איזון זה קבוע בתקנה 4(ד) לתקנות העיון, לפיה "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה" (וראו גם את האמור בתקנה 4(ו) לתקנות העיון). אחד השיקולים אשר עשויים להצדיק הגבלה של זכות העיון הוא פרטיותו של בעל הדין, לרבות "פרטיותו העסקית". אכן, "...העובדה כי בתיק המשפט מצויים פרטים מסחריים אודות עסקו של בעל הדין עשויה להצדיק הגבלה של זכות העיון בנסיבות העניין" (ראו, רע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ , פיסקה 8). ודוק: טענת בעל דין לפיה המסמכים בהם מתבקש העיון כוללים סודות מסחריים, עשויה לקבל משקל מוגבר באופן יחסי באיזון הכולל אותו עורך בית המשפט בהכריעו בבקשות עיון. דברים אלו מקבלים משנה תוקף מקום בו מבקש העיון הינו מתחרה עסקי של בעל הסוד המסחרי ( שם , פיסקה 10 והאסמכתאות הנזכרות בגדרה).

בשים לב לאמות המידה הנזכרות לעיל ולאחר שעיינתי במסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה שלפנינו יש להיעתר לבקשה באופן חלקי, ולאפשר עיון במסמכים שבתיק למעט בנספחי העתירה אשר לגביהם הביעו בעלי הדין התנגדות לעיון, כאמור לעיל, וכן בנספח 11. הטעם להגבלה נעוץ בכך, שעל פני הדברים נראה כי נספחים אלו כוללים סודות מסחריים או מידע עסקי רגיש, בין של העותרת ובין של צדדים שלישיים. לעניין זה יצוין, כי בהחלטתו מיום 11.7.2011 הטיל כב' השופט ס' ג'ובראן צו חיסיון על שניים מתוך הנספחים האמורים (נספח 9 ונספח 12). לא למותר להוסיף, כי בקשת העיון הוגשה על ידי עורך דין, ואין זה ברור האם העיון מבוקש עבורו או מתוקף היותו בא כוח של גורם אחר כלשהו. לכך מצטרפת העובדה, כי בשים לב לתכלית הכללית אשר צוינה בבקשת העיון, אפשר שדי יהיה בעיון החלקי אשר הותר כדי לענות בצורה מספקת על צרכי מבקש העיון. כך או כך, על רקע רגישותו הפוטנציאלית של המידע הכלול בנספחים האמורים, איני סבור כי יש בכוחו של הנימוק הלקוני אשר צוין בבקשת העיון כדי להטות את הכף לעבר מתן רשות עיון בנספחים אלו. אוסיף, כי לא נעלמה מעיניי טענת המשיב לפיה מבקש העיון פנה אליו בבקשה לקבלת מידע הנוגע לעותרת, וזאת לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998.

אשר על כן, מקבל אני את בקשת העיון באופן חלקי, ומאפשר את העיון בכלל כתבי בי הדין שבתיק למעט נספחים 8, 9, 11, 12, 13 ו-14 לעתירה . למען הסדר הטוב ועל מנת למנוע תקלות, ומאחר שהמתווה האמור מחייב את הוצאתם הפיסית של חלק מן הנספחים לעתירה (אשר הוגשה לתיק בית המשפט כשהיא כרוכה) - מורה אני כי בא כוח העותרת ימסור למבקש, תוך 7 ימים מיום המצאת החלטה זו, עותק מן העתירה ללא הנספחים שנאסרו לעיון, וכן עותק מלא מיתר כתבי בי הדין המצויים בתיק.