בג"ץ 5145/19 פלוני נ. מדינת ישראל - משרד המשפטים

1.

עניינה של עתירה זו בתלונה שהוגשה למשטרה ביום 12.4.2018 באמצעות עובדת סוציאלית בגין חשד לפגיעה מינית בעותרת, ילידת שנת 1965, המאובחנת כבעלת מוגבלות שכלית התפתחותית בינונית, וכן כבעלת מוגבלויות נוספות. במסגרת התלונה צוין כי העותרת נפגעה מינית על ידי המשיב 2, אשר עבד באותה עת כמטפל במעון ללקויים שכלית בו שהתה העותרת. על-פי הנטען בעתירה, התלונה למשטרה הוגשה כשבוע לאחר מועד התרחשות האירוע המתואר, וזאת אף שכבר למחרת היום פנתה העותרת למטפלים במעון וסיפרה להם על האירוע, וזה דווח למנהלת המעון, לעובדת הסוציאלית של המעון ולמפקחת המעון.

2.

נוכח חלוף הזמן בין מועד התרחשות האירוע המתואר ובין מועד הגשת התלונה שהוביל, על פי הנטען, לזיהום החקירה, ובשים לב לקושי הכרוך בגביית עדות העותרת לאור מוגבלותה, החליט המשיב 1 ביום 31.7.2018 לסגור את התיק בעילה של העדר ראיות מספיקות להעמדת המשיב 2 לדין. ערר שהגישה העותרת על החלטה זו, בין היתר, בטענה כי לא מוצו כל פעולות החקירה האפשריות על מנת להגיע לחקר האמת, נדחה ביום 2.6.2019 בהחלטת המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים) עו"ד נורית ליטמן (להלן: המשנה לפרקליט המדינה ).

3.

על רקע זה הוגשה העתירה דנן, במסגרתה ביקשה העותרת כי בית המשפט יכריז על בטלותה של החלטת המשיב 1 מיום 2.6.2019 לסגור את תיק החקירה הנדון (פל"א 165385/19) ויורה על חידוש החקירה הפלילית בעניינו של המשיב 2.

4.

ביום 25.5.2020 קיימנו דיון בעתירה ובסיומו הורינו למשיב 1 להגיש הודעה מעדכנת באשר לאפשרות לבצע בדיקה וחקירה נוספת לגבי האירוע נושא העתירה, במטרה לשוב ולבחון היתכנות לפתיחת החקירה מחדש. ביום 8.6.2020 הוגשה הודעה מעדכנת מטעם המשיב 1 ובה צוין כי העניין הובא בפני המשנה לפרקליט המדינה אשר סברה, לאחר שהדברים נשקלו על ידה פעם נוספת, כי אין בנמצא פעולות חקירה שניתן לבצע כיום, העשויות לשנות את מאזן סיכויי ההרשעה או את המסקנה לפיה לא ניתן להצביע על זהותו של הפוגע.

5.

בעקבות זאת, ביום 21.6.2020 ניתן צו על תנאי אשר הורה למשיב 1 להתייצב וליתן טעם מדוע לא תבוטל ההחלטה מיום 2.6.2019 לסגור את תיק החקירה בעניינה של העותרת ומדוע לא תחודש החקירה הפלילית בעניינו של המשיב 2.

6.

בתשובתו לצו על תנאי, ציין המשיב 2 כי בשל השיהוי הרב בהגשת התלונה אשר הוביל לטענתו לזיהום החקירה, ובשים לב למחדלי החקירה, לא ניתן להגיע לחקר האמת במקרה דנן ועל כן לא נפל פגם בהחלטת המשיב 1 על סגירת החקירה.

7.

מנגד, בתשובת המשיב 1 צוין כי בעקבות מתן הצו על תנאי, התקיימה ישיבה בראשות המשנה לפרקליט המדינה, בהשתתפות גורמים רלוונטיים, ובסיומה הוחלט על חידוש החקירה ועל ביצוע פעולות חקירה נוספות.

משהוחלט על חידוש החקירה בעניינו של המשיב 2, ניתן לעותרת מבוקשה והעתירה דנן מיצתה עצמה.

8.

לא נוכל לסיים מבלי לציין את החשיבות הנודעת לכך שדווקא מי שקולם לא נשמע, חוסים במוסדות סגורים, יזכו להגנה אפקטיבית של רשויות אכיפת החוק. נקיטת גישה של זהירות בקלה כבחמורה במקרים מסוג זה היא מתחייבת. במקרה שבפנינו עמדו לימינה של המתלוננת בני משפחתה במסורים, אך לא תמיד ניתן לסמוך על כך, ועובדה זו מטילה על המדינה אף אחריות יתרה.

אשר על כן, העתירה מתקבלת, למעשה, בהסכמת המשיב 1.

המשיב 1 יישא בהוצאות העותרת בסך 3,000 ש"ח.