בג"ץ 5149/06 מוחמד דיב סוואעד ו-20 אחרים נ. משרד התשתיות הלאומיות

1.

לפני בקשה מטעם העותרים לחיוב המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) בהוצאות עתירה זו. עניינה של העתירה (מיום 20.6.06) בבקשת העותרים כי המשיבים יורו על חיבור ביתם לספק חשמל בהתאם לחוק הספקת חשמל (הוראת שעה), התשנ"ו - 1996. ביום 11.2.07 חתם המשיב 2, שר התשתיות הלאומיות, על צו המורה על חיבור העותרים לספק חשמל, ולבקשת העותרים, החלטתי ביום 5.9.2007 להורות על מחיקת העתירה. מכאן הבקשה לעניין ההוצאות מטעם העותרים. העותרים טוענים כי חיבור בתיהם לספק חשמל הינו סעד שנתקבל בעקבות עתירה זו, וכי כל הפניות שקדמו לעתירה זו נדחו על ידי המשיבים. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, לא עצם הגשת העתירה היא שהובילה לקבלת הסעד המבוקש כי אם פנייתם של העותרים לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. בעקבות דיון בוועדה הומלץ לשר התשתיות הלאומיות לחתום על הצו ואכן כך נעשה. עוד נטען על ידי המשיבים, כי יישום הצו האמור נתקל בקשיים נורמטיביים ומעשיים ובעקבות כך אף הגישו העותרים עתירה ל בית המשפט לעניינים מנהליים. העתירה האמורה נתקבלה והמשיבים, שחזרו בה על עיקרי עמדתם, חויבו בהוצאות. ממילא, כך נטען, העניין בא על פתרונו שלא ב בית משפט זה ותוך תשלום של הוצאות שכבר נעשה.

2.

לאחר עיון בחומר שלפני, מסקנתי היא כי לא קם בנסיבות המקרה בסיס לחיוב המשיבים בהוצאות העותרים. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה והאם עצם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד. אכן, דומה כי לב המחלוקת בבקשה שלפני היא אם הגשת העתירה הובילה לקבלת הסעד. בהקשר זה מסתברת יותר המסקנה כי הגשת העתירה לא תרמה תרומה משמעותית לקידום החלטת שר התשתיות הלאומית שבנדון.

כעולה בבירור מתגובתה המקדמית של המשיבים, התנגדו הם לעתירה בטענה כי לא נפל כל פגם המצדיק התערבות בהחלטת השר. שינוי עמדת השר לא בא עקב הגשת העתירה אלא עקב פניית חלק מבעלי הדין לוועדת הפנים להגנת הסביבה בכנסת והדיון שהתקיים בעקבות פניה זו וממנו עלה כי ניתן להורות באופן עקרוני על החיבור לחשמל (וראו פרוטוקול מס' 64 מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה מיום 28.11.2006). נוכח המלצת הוועדה, חתם השר על הצו והעתירה נתייתרה. ודוק: על פניו נראה כי העתירה היתה מוצדקת שכן הבירור שנערך בוועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת העלה כי למעשה לא היתה מניעה לחיבור העותרים לחשמל, אם בשל שוני בתוואי של כביש מס' 6 ואם בהיעדר כוונה לפנות את העותרים. מעבר לכך, מן הדיון בוועדה כפי שנתקיים עולות תהיות מסוימות לעניין הטעם והתוחלת בעיכוב שהיה במתן הצו, בעיקר בכל הקשור בקיום בירור מספיק של התשתית העובדתית שעמדה בייסוד אי מתן הצו. כך או כך, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין אחרון זה, עניין זה בדיוק, והדיון בוועדה האמורה, מלמד כי לא הגשת העתירה היא שהובילה לקבלת הסעד אלא ההליך שמחוץ לכתלי בית המשפט. בנסיבות אלו, אין אפוא עילה לחיוב המשיבים בהוצאות הגשת העתירה, ודין הבקשה להידחות.