בג"ץ 515/08 רפ"ק אריה וינטרוב נ. מפכ"ל משטרת ישראל , רב ניצב דודי כהן

השופט א' גרוניס:

1.

העתירה שבפנינו מכוונת נגד החלטתו של המשיב 1 (להלן - המשיב ) להוציא את העותר לגמלאות החל מיום 31.5.08. בעתירתו מבקש העותר, כי שירותו יוארך עד לחודש פברואר 2009 וכי המשך שירותו במשטרה ייבחן על פי מדיניות הפרישה האמורה להיקבע בקרוב על ידי המשיב.

2.

מהעתירה ומתגובת המשיבים עולה, כי העותר, יליד שנת 1951, התגייס למשטרה בחודש דצמבר 1977. כיום משמש העותר כראש חוליית עבירות קניין רוחני במחוז תל אביב של המשטרה בדרגת רב פקד. דרגתו של העותר הינה גבוהה מזו המתחייבת מתפקידו. בחודש יוני 2007 הגיע העותר לגיל, שהחל ממנו רשאי היה המשיב להוציאו לגמלאות. לבקשת העותר, נדחתה הוצאתו לגמלאות עד חודש פברואר 2008, מועד הגיעו לגיל 57. בחודש דצמבר 2007 הגיש העותר בקשה להארכת שירותו בשנה נוספת, כך שתידחה פרישתו עד לחודש פברואר 2009. עניינו הובא בפני המשיבה 2 (להלן - המשיבה ). בפניה הוצגו עמדות מפקדיו של העותר, התומכות בקבלת בקשתו, לאור מצויינותו, תרומתו למשטרה ונסיבותיו האישיות. על אף האמור, לא המליץ ראש אגף משאבי אנוש, העומד בראש המשיבה, לקבל את בקשתו של העותר. למסקנה זו הוא הגיע לאור העובדה, כי העותר צבר זכויות פרישה רבות ולאור היותו רב פקד המוצב על תקן פקד. יצוין, כי עם פרישתו יהיה העותר זכאי לקיצבה בשיעור של 71.17 אחוזים. נוסף על כך, הביא בחשבון ראש אגף משאבי אנוש את האפשרות הקיימת למצוא לעותר מחליף, שיביא להישגים דומים לאלה של העותר. עם זאת, לאור הצורך בפרק זמן מסוים לאיתור מחליף לעותר, הומלץ למשיב להאריך שירותו בשלושה חודשים, היינו עד ליום 31.5.08. המשיב קיבל המלצה זו. ביום 20.12.07 נערך לעותר ראיון עם סגן ניצב דוד בר, ראש מפלג הונאה. בראיון נמסר לו על החלטת המשיב. עם זאת, ביום 31.12.07 התקיים לעותר ראיון נוסף, בו נמסר לו כי החלטת המשיב הייתה להאריך את שירותו עד ליום 30.6.08. ביום 3.1.08 זומן העותר לראיון נוסף, בו נמסר לו כי נפלה טעות בתאריך שנמסר לו בראיון הקודם וכי תאריך פרישתו עתיד להיות 31.5.08.

3.

ברקע לעתירה עומד פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 10076/02 ד"ר יורי רוזנבאום נ' נציב בתי הסוהר (לא פורסם, 12.12.06)(להלן - עניין רוזנבאום ). בפסק דין זה נקבע, כי הנוהל הפנימי שהיה קיים במשטרה, המורה על הוצאה כפויה לגמלאות בגיל 55 של שוטר ששירת עשר שנים, דינו להיבטל. אולם, בשל ההשלכות של ביטול הנוהל, נקבע בפסק הדין כי הכרזת הבטלות תושעה למשך 18 חודשים מיום מתן פסק הדין. פסק הדין ניתן ביום 12.12.06. תקופת ביניים זו אמורה להגיע לסיומה בחודש יוני 2008. עוד נקבע בפסק הדין, כי עד תום תקופת הביניים יישמרו הסדרי הפרישה הישנים, אך ניתנה למשיב אפשרות לקבוע הסדרים מיוחדים לתקופה זו. ואכן, המשיב גיבש הסדרי פרישה לתקופת הביניים, המורים על הבאת עניינו של מבקש הארכת שירות בפני המשיבה והמתווים את השיקולים שעליה לשקול בבחינת בקשתו (ראו, בג"ץ 7362/07 קציר נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל (טרם פורסם, 26.3.08)). יצוין, כי אף עניינו של העותר נבחן בהתאם להסדרי הביניים.

4.

העותר מבקש לתקוף את סבירות החלטותיהם של המשיבים. לטענתו, בהחלטות אלה לא נלקחו בחשבון מכלול השיקולים הרלוונטיים, על פי הקבוע בהסדרי הביניים. בהסדרים אלה נקבע, כי יש להביא בחשבון את התאמתו של מבקש הארכת השירות להמשיך בתפקידו, מומחיותו המיוחדת והתקן אותו הוא תופס. לטענת העותר, שיקולים אלה לא נשקלו על ידי המשיבים. העותר אף טוען, כי המשיבים לא שקלו את המלצתם של מפקדיו להאריך את שירותו לאור תפקודו ותרומתו. נטען, כי לצורך קבלת החלטותיהם שקלו המשיבים שיקולים בלתי רלוונטיים, ובכלל זה גילו של העותר, האפשרות למצוא לו מחליף בתפקיד בדרגה נמוכה משלו וזכויות הפרישה הרבות שצבר עד עתה. עוד נטען, כי היה על הוועדה לשקול אפשרות השמתו של העותר בתפקיד אחר. שיקול זה אינו מוזכר בהסדרי הביניים ועל כן אין הם סבירים, כך נטען. לאור האמור, מבקש העותר כי עניינו ייבדק לפי ההסדרים החדשים שאמורים להיות מגובשים על ידי המשיב. לעניין זה מפנה העותר לכך, כי בתחילה הודיעו לו שפרישתו תהיה בסוף חודש יוני הקרוב, קרי לאחר המועד הצפוי לכניסתם לתוקף של ההסדרים החדשים, ורק לאחר מכן שונה מועד פרישתו לסוף חודש מאי.

5.

דינה של העתירה להידחות. על פי האמור בפסק הדין בעניין רוזנבאום , רשאי היה המשיב להמשיך במדיניות ההוצאה לגמלאות הקודמת. לפי מדיניות זו, רשאי היה הוא להוציא את העותר לגמלאות כבר בחודש יוני 2007. נראה, כי כבר מטעם זה דינה של העתירה להידחות. מכל מקום, עניינו של העותר הובא בפני המשיבה בהתאם להסדרים לתקופת הביניים. בפניה הוצגו נתונים על תרומתו הייחודית של העותר ועל עמדת מפקדיו בנוגע לבקשתו. נתונים אלה נוגעים לשיקולים שעל המשיבה לשקול בהתאם לאמור בהסדרים לתקופת הביניים. עם זאת, מתגובת המשיבים עולה, כי השיקולים שהותוו בהסדרי הבינייים אינם מהווים רשימה סגורה. כך, במקרה דנא הובאו בפני המשיבה אף נתונים הנוגעים לתקן אותו תופס העותר (רפ"ק גמיש) ולזכויות הפרישה הרבות שצבר העותר. לא מצאנו פסול בשקילתם של שיקולים אלה, ובפרט לאור היותנו בתקופת ביניים עד לגיבושם של הסדרי פרישה חדשים. לאחר בחינתם של כל השיקולים, המליצה המשיבה לדחות את בקשת העותר ולאשר לו הארכת שירות נוספת בת שלושה חודשים בלבד. המשיב קיבל את המלצתה. נחה דעתנו, כי בהחלטת המשיב התבצע איזון הולם בין צרכיו של העותר, אשר יגיע עם פרישתו לשיעור קיצבה גבוה, בין צורכי היחידה למציאת מחליף ובין צורכי המשיבה 3 לצמצום מספר האנשים הנמצאים בתקן של העותר. יש לזכור, כי שיקול הדעת המוקנה למשיב בנושא זה הינו רחב, ובמיוחד לאור היותנו, כאמור, בתקופת ביניים, עד לגיבוש ההסדרים החדשים. לא מצאנו אף ממש בטענת העותר, כי יש לבחון את עניינו על פי הסדרי הפרישה שעתידים להיקבע. ביום 20.12.07 נמסר לעותר, כי ייצא הוא לגמלאות לפני סיומה של תקופת הביניים. אף אם נמסר לו ביום 31.12.08 בטעות, כי מועד הפרישה יחול לאחר סיומה של תקופת הביניים, הרי שטעות זו תוקנה בראיון שנערך שלושה ימים לאחר מכן.

6.

אשר על כן, העתירה נדחית.