בג"ץ 5157/04 א.ר.מ ריסוסים ועבודות חקלאיות בע"מ נ. שר החקלאות-מר ישראל כץ

השופטת ע' ארבל:

1.לפנינו עתירה לפיה מתבקש בית משפט זה להורות למשיבים להתיר לעותרת להעסיק 45 עובדים זרים בתחום החקלאות בשנת 2004 וכן להורות לפרסם את הקריטריונים להקצאת עובדים זרים לשנת 2005 וליתן את ההיתרים לשנת 2005 זמן סביר לפני מועד תום תוקף ההיתרים שניתנו לשנת 2004.

ברי ומוסכם על הצדדים כי הצורך לדון בחלקה הראשון של העתירה, ככל שהוא נוגע לשנת 2004 התייתר וכל הטענות עניינן לשנת 2005.

2.העותרת הינה חברה פרטית העוסקת בחקלאות עבור עצמה ובמתן שירותי עיבוד חקלאיים לאחרים והיא מעבדת למעלה מ- 3,000 דונם של מטעים. באת כוח העותרת חזרה בפנינו בפירוט על הטענות שהועלו בעתירה בהדגישה כי לעותרת נגרם נזק רב בעטיה של ההחלטה להקטין את מכסת העובדים הזרים שמותר לה להעסיק ל- 22 עובדים. כך היה בשנת 2004 וכך גם היום, בשנת 2005. ההחלטה עומדת, לטענתה, בניגוד לקריטריונים שנקבעו ופורסמו על ידי משרד החקלאות והיא יוצרת אפליה אסורה בין העותרת לבין מעסיקים אחרים שקיבלו היתר להעסקת עובדים זרים בהתאם לקריטריונים. לטענתה, ההחלטה לוקה בחוסר סבירות והתקבלה תוך חריגה מסמכות, באופן שגורם שאינו מוסמך – משרד החקלאות ואנשיו – הוא שהחליט על הקריטריונים שעל פיהם הוקצו ההיתרים. עוד היא טוענת, כי ההחלטה התקבלה תוך התעלמות מהקריטריונים שנקבעו ופורסמו על ידי משרד החקלאות, תוך הפרה של חובות המשיבים כרשות מנהלית ותוך הפרת זכויות יסוד של העותרת.

בטיעונה בפנינו הדגישה באת כוח העותרת כי חוק יסוד: חופש העיסוק אינו מאפשר להפלות בין מעסיקים שונים. דרך פעולתם של המשיבים גורמת לכך שכל היתר מתקבל וההתדיינות ביחס אליו מתאפשרת רק בתוך השנה לגביה ניתן ולאחר שפג תקפו של ההיתר שניתן לשנה הקודמת. השיטה משוללת כל סבירות ומונעת את האפשרות להעסיק עובדים זרים בתוך השנה שביחס אליה מתבקש ההיתר. עוד טענה, כי לעותרת אין כוח אדם מספיק לעיבוד שטחי המטעים שבעיבודה ומספר העובדים הזרים שהותר לה להעסיק נמוך בהרבה מהנדרש לצרכיה.

3.במענה לטענות העותרת טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות. בתגובתה פירטה המדינה בהרחבה את נוהל הקצאת ההיתרים לעובדים זרים, על בסיס החלטות הממשלה והמדיניות הנוהגת בעניין. לטענתה, מספר ההיתרים שהוענקו לעותרת עולה בקנה אחד עם נהלים וקריטריונים שנקבעו בעניין זה על ידי המשיבים ואשר על פיהם הם נוהגים, כפועל יוצא מהחלטות הממשלה והמדיניות הנוהגת בנושא זה. ההחלטה התקבלה על ידי הגורמים המוסמכים, כאשר הגורם המוסמך למתן היתרים מעין אלה הינו הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה וכך נעשה גם במקרה זה. בהתאם למדיניות הממשלה, המכסה הכוללת של היתרים להעסקת עובדים זרים בישראל הולכת ופוחתת. נוכח העובדה כי דרישת החקלאים להיתרי העסקה עולה על המכסה הקבועה, נוצר מצב בו מספר ההיתרים המוקצים לכל מבקש הינו נמוך מזה לו היה זכאי על פי מקדם ההקצאה. לפיכך, בעת קביעת מספר ההיתרים המוקצים בפועל לכל מבקש, נוהגים המשיבים בהתאם לעקרונות הנוהגים, כפי שנקבעו בדו"ח בוכריס, שהינו דו"ח ממליץ שהוכן על ידי ועדה בראשות מר יעקב בוכריס, ועניינו בקריטריונים להעסקת עובדים זרים במשק וכן במיפוי של תחום העובדים הזרים בישראל. כמו-כן נערכו תחשיבים במשרד החקלאות בכל הנוגע לנורמות זכאות לעבודה שכירה בכל ענפי החקלאות, לאחר שנקבע, כי מקדמי ההקצאה ייקבעו בתחשיבי משרד החקלאות בהתאם למרכיב העבודה לכל יחידת ייצור ובשים לב לגודל היחידה. עוד מבהירים המשיבים כי ההקצאה אינה נקבעת אך ורק על יסוד מקדמי ההקצאה, כי אם על יסוד שיטת החישוב המדורג, המאפשרת להתאים בין סך כל הבקשות להיתרי תעסוקה בתחום החקלאות לבין המכסה שנקבעה על ידי הממשלה. סיכומו של דבר, טוענים המשיבים, על פי שיטת החישוב המדורג, משקים קטנים, משפחתיים, הזכאים על פי מקדם ההקצאה ועל פי הקריטריונים שאומצו על ידי המשיבים, נקבעה מכסת העובדים הזרים שאושרה לעותרת, מכסה הזהה למכסות שהוקצו למשקים אחרים מאותו סדר גודל.

4.לאחר ששמענו את טענות הצדדים שוכנענו כי לא נפל פגם בהתנהלותם של המשיבים המצדיק את התערבותנו. מדובר בסוגיה מורכבת של הקצאת עובדים זרים בתחום החקלאות, המעוררת שאלות מקצועיות קשות ומחייבת מענה במישורים שונים על ידי מומחים לדבר. הענקת ההיתרים נעשית על ידי הגורמים המוסמכים במשרד החקלאות ובמשרד התעשיה, המסחר והתעסוקה, כאשר קיימת חלוקה ביניהם בקביעת הקריטריונים והענקת ההיתרים בפועל (ראו: חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), תשנ"א - 1991). שוכנענו, כי המשיבים פעלו על פי החלטות הממשלה המחייבות אותם באשר להיקף ההעסקה של עובדים זרים בארץ. המשיבים פעלו על פי מדיניות לגיטימית שיושמה באופן שוויוני לגבי העותרת, תוך ניסיון של המשיבים להפחית עד כמה שניתן את הפגיעה בסקטור החקלאי בכלל ובעותרת בפרט וכן תוך התחשבות במאפיינים השונים של מבקשי ההיתרים. לא מצאנו איפוא כי יש בסיס לטענתה של העותרת כי הופלתה לרעה לעומת מעסיקים אחרים.

יחד עם זאת, ובמבט צופה פני עתיד רשמנו בפנינו את עמדת המשיבים כי הם מודעים לצורך להשלים את ההליכים להקצאת היתרים מוקדם ככל הניתן לפני תום תוקף ההיתרים הקיימים וככל שההליך להקצאת היתרים חדשים יתעכב, יפעלו המשיבים להארכת תוקפם של ההיתרים הקיימים בידי החקלאים, בכפוף למדיניות באותה עת.

על בסיס כל האמור, העתירה נדחית.