בג"ץ 5159/98 שמואל סעדיה ,עו"ד נ. ממשלת ישראל ע"י השרים-שר התשתיות והאנגר

1.

לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותר. עניינה של העתירה (מיום 18.8.98) בבקשת העותר כי אתר פי גלילות יפונה "מידית ולאלתר" מהמקום בו פעל בזמן הגשת העתירה, וזאת לאזור שאינו סמוך לאזורי אוכלוסיה. על יסוד העתירה הוצא ביום 20.6.01 צו על תנאי. ביום 13.11.05 הודיעה המדינה על סגירת אתר פי גלילות ועל הפסקת הפעילות המתבצעת בתחומיו. נוכח האמור, ביקשתי התייחסות הצדדים לצורך בהמשך ניהולו של ההליך. לאחר עיון בעמדות הצדדים, ובשים לב לעובדה כי לצד בקשת העותר להשאיר את התיק תלוי ועומד לא ננקטה שום פעולה נוספת בתיק, הורתי על מחיקת העתירה ( החלטה מיום 20.3.07).

2.

לטענת העותר בבקשתו המשלימה בנדון, התמלאו התנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה לעניין חיוב בעל דין בהוצאות. נטען כי נוכח המטרד הכבד, נשוא ההליך, היה צידוק בהגשת העתירה; כי לא היה שיהוי בהגשת העתירה וכי מוצו כל ההליכים טרם הגשתה. העותר סבור כי עצם הגשת העתירה הרימה תרומה משמעותית ואף מכרעת למתן ההחלטה שהובילה לפינוי חוות הגז.

3.

המשיבים מתנגדים לבקשה, שכן קבלת הסעד לא באה בעקבות הגשתה. לטענת המשיבים 1-9 (להלן: המדינה), כפי שהודיעה למן תשובתה הראשונה לעתירה (מיום 21.10.99), פעלה היא לפינוי מתקני הגז מאתר פי גלילות עוד טרם הגשת העתירה. העובדה שאתר פי גלילות נסגר ופעילות אחסון ומילוי הגז בתחומיו הופסקה, כפי שדיווחה המדינה בהודעתה מיום 13.11.05, לא באה בעקבות הגשת העתירה. קביעת המדיניות נעשתה שנים קודם להגשת העתירה, ובמשך השנים שבהן הייתה העתירה תלויה ועומדת התנהל הליך קבלת החלטות ברוח אותה מדיניות עד למימושה. המדובר בהליך מורכב וארוך, כך נטען, המצריך תיאום בין רשויות המדינה ומחייב מגעים עם גורמים רבים ביניהן חברות הגז והנפט. לפיכך, הדרך להשלמת המדיניות, על אף שהושקעו בה מאמצים אינטנסיביים, ארכה זמן ממושך. גם יתר המשיבים הגיבו לבקשה וטענו כי אין לקבלה. זאת בשל אי התקיימו התנאים לבדיקת הוצאות שבדין. חלק מהן טענו כי העתירה הוגשה בלא מיצוי הליכים ואשר בחוסר נקיון כפיים; חלק טען כי הטעם לא היה כנגדם מלכתחילה שכן לא היו משיבים רלבנטים לנדון. עוד נטען כי נפלו פגמים של דין ועובדה בעתירה והסעד נתקבל בכפוף בשל גורמים שאינם קשורים בעתירה או בעניינו. חלק מן המשיבים ביקשו בנוסף, כי יושתו על העותר הוצאות בקשתו זו.

4.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה באתי למסקנה כי דין בקשת העותר לחייב המשיבה בהוצאות להידחות. הכללים לעניין חיוב בעל דין בהוצאות נקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217 (1993)). על פי כללים אלו יש לבחון האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה הליכים, האם היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. מהחומר שהונח לפני עולה כי ההחלטה לפנות את אתר פי גלילות ולהפסיק את פעילותו היא פועל יוצא של הליכים נפרדים ובלתי תלויים בעתירה, הליכים שהחלו עוד קודם להגשתה. בנוסף, הליך הפינוי היה הליך מורכב וסבוך מעצם טבעו ותלוי בגורמים רגולאטורים מנהליים ומשפטיים. על כן השלמתו ארכה זמן רב. למן המועד בו הוגשה העתירה, ועל פי החלטת בית משפט זה, הגישה המדינה הודעות מעדכנות בעניין התפתחות הליכי התכנון, עבודת ועדת השרים שהופקדה על הנושא, התקדמות המשא ומתן שהתנהל בין משרדי הממשלה וביניהם לבין חברות הגז, ותוצאות ההליכים המשפטיים האחרים שהתנהלו בהקשר הכולל של סוגיית פינוי אתר פי גלילות והקמתו במקום חילופי. מן החומר שלפני עולה, כי המדינה פעלה להשלמתו של ההליך ועם סיומו הובאו ליישום החלטות הממשלה כאמור. במצב דברים זה, העותר לא עמד בנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי מספק, אם בכלל, בין הגשת העתירה וקבלת הסעד שהתבקש במסגרתה. לפיכך, אין מקום לפסוק בנסיבות המקרה, הוצאות לזכותו. הבקשה בנדון נדחית איפוא. עם זאת, לא מצאתי מקום לחייב את העותר בהוצאות בגין בקשתו זו.