פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
5182/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט י' אלון
העותר:
שעואן ראתב עבדאללה ג'ברין
נ ג ד
המשיב:
מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית
עתירה למתן צו על-תנאי
תאריך הישיבה:
ד' בתמוז תשס"
ז
(20.6.07)
בשם העותר:
עו"ד מיכאל ספרד
בשם המשיב:
עו"ד איתי רביד
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
(1) העותר מבקש כי יוסר האיסור שהטיל עליו מפקד כוחות צה"ל
בגדה המערבית לצאת את איו"ש לחו"ל, וספציפית לצאת לכנס בינלאומי בנושא
שלום וצדק, העתיד להתקיים בגרמניה בין 25 ל-27 בחודש זה.
(2) בעתירה נטען כי העותר הוא פעיל זכויות אדם מרכזי בגדה
המערבית, ובהצרת צעדיו יש "ניחוח לא נעים של התנכלות לאדם הפועל למען ביצור
זכויות האדם של עמו", תוך פגיעה בזכות חופש התנועה של העותר.
(3) נטען גם, כי ארגון "אל-חאק" שהעותר הוא מנהלו
הכללי מאז 2006 הוא ארגון זכויות האדם הפלסטינאי הותיק ביותר ומשתף פעולה עם
ארגונים בינלאומיים וישראליים. בשעתו – 2004 – ביקש העותר לצאת את הגדה לצורך
לימודי תואר שני ונתקל בסירוב, ובעקבות עתירה לבית משפט זה הוסכם על יציאתו בתנאי
שיתחייב שלא לשוב לאיזור במשך שנה ולא יפעל נגד ביטחון האיזור וביטחון ישראל. עוד
נאמר כי בין 1999 ל-2006 יצא העותר לחו"ל בשמונה הזדמנויות שונות, לאחרונה
בפברואר 2006, ובחלקן נדרש לחתום על טופס התחייבות שלא יעסוק ב"פעילות חבלנית"
בחו"ל. ואולם, מאז מארס 2006 נמנעת יציאתו של העורר ללא שקוים הליך נגדו.
ב-23.3.06 סורבה יציאתו לירדן בגשר אלנבי, ואחר כך נתבקש לבוא לפגישה עם נציג
שב"כ, שם אירעה תקרית שבעקבותיה נותרה בידי הרשויות תעודת הזהות שלו והוחזרה
רק כעבור שלושה חודשים. באוקטובר 2006 סורבה יציאתו לכנס בספרד, בנימוק של פעילות
בחזית העממית. בנובמבר 2006 הוזמן לכנס ועתר לבית משפט זה לעניין הסירוב לאישור יציאתו,
אך בדיון שבו עיין בית המשפט בחומר חסוי במעמד צד אחד נדחתה העתירה (בג"צ
9703/06, לא פורסם) נטען כי ארגוני זכויות אדם פנו למען העותר וצורפו פניות של
אחדים מהם. עוד נמסר כי ב-1.5.07 פנה העותר בבקשה לעניין כנס בגרמניה (ולאחר מכן
פגישות מקדימות בשוויץ), אך התשובה בוששה לבוא – ועל כן הוגשה העתירה.
(4) בהקשר המשפטי נפרסה יריעה רחבה, נטען כי בהגבלת יציאתו
של אדם בלא שימוע והליכי ערר מופרים עקרון החוקיות וכללי הצדק הטבעיים. נטען כי
זכות חופש התנועה קיימת הן מכוח המשפט הבינלאומי של דיני התפיסה הלוחמתית הן מכוחו
של משפט זכויות האדם הבינלאומי, ולא כל שכן כשהמדובר במגיני זכויות אדם, שהמשפט
הבינלאומי נוטה לעבר הגנה מוגברת עליהם; ועוד, המשפט החוקתי הישראלי עיגן את חופש
התנועה בסעיף 6(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. נטען גם חוסר מידתיות.
ב.
בתשובת המשיב נטען, כי התנגדות גורמי הביטחון נובעת משיקולים
ביטחוניים המבוססים על חומר מודיעיני חסוי, לפיו העותר הוא פעיל בכיר בארגון הטרור
החזית העממית, ויציאתו לחו"ל עלולה לשמש לקידום פעילותו של הארגון, שהוא
ארגון טרור. נטען כי הוראת חקיקת הביטחון קובעות את השטח כשטח סגור, שהכניסה אליו
והיציאה הימנו נתונות לשיקול דעתו של המפקד הצבאי, ושיקולי הביטחון ממלאים תפקיד
נכבד בכך. על-פי המידע המודיעיני העדכני שבידי גורמי הביטחון, כך נטען, נשקפת סכנה
לביטחון המדינה ולשלום הציבור מיציאת העותר לחו"ל.
ג.
(1) בפנינו טען בא כוח העותר, ראשית, בכך שאין הפגיעה בזכות
היסוד על-ידי איסור היציאה מוסדרת בהליך כלשהו, ואין די בהפניה לצו בדבר שטחים
סגורים (איזור הגדה המערבית (מס' 34), תשכ"ז-1967). כשם שבנושאים כמו מעצר
מינהלי ישנו הליך מסודר, כך נחוץ גם כאן - לא כל שכן כשהמדובר במנכ"ל של
ארגון זכויות אדם; מכתבים של ארגוני זכויות אדם מצביעים על כך שמדובר באדם העוסק
בשמירת זכויות, לא ככיסוי. העותר מכחיש מכל וכל שייכות לארגון טרור ומעורבות
בפעילות חבלנית עוינת, והארגון "אל-חק" מתח גם ביקורת על הרשות
הפלסטינאית, ואולי אף היתה פניה מטעמה להצר את צעדיו. הנטל איפוא, כך נטען, על המשיב
להוכיח שהיתה סיבה לפגוע בזכות התנועה שלו, והאיזונים הנכונים צריך שיביאו בחשבון
היש קשר בין הנסיעה המבוקשת לחו"ל לבין פעילות חבלנית. שעה שהמדובר בצורך
ציבורי, הנוסף לצורך האישי, מתעצם הצורך באיזון; למנכ"ל ארגון זכויות – כך
נטען - יש מעמד מיוחד, כזה של עיתונאים או עובדי ארגון סיוע; והחשש הביטחוני צריך
להיות ברמת ודאות קרובה כדי לפגוע בחופש התנועה שלו.
(2) בא כוח המשיב טען כי נוכח העתירה הקודמת שנדחתה לפני
מחצית שנה על רקע דומה, המדובר בחריש בתלם שכבר נחרש. יש חשש, לדעת המשיב, כי
ביציאת העותר יהא כדי לקדם את פעילות ארגון הטרור החזית העממית. באשר לטענה כי לא קוים
הליך, נאמר כי המדובר בשטח סגור - על הכללים החלים לגביו - וזו נקודת המוצא, אך
ניתן לערוך שימוע בכתב לעותר. עילת הסירוב קשורה בחזרתו של העותר, לאחר ששב ארצה,
לפעילות בארגון הטרור.
ד.
(1) בהסכמתו של בא כוח העותר עיינו בחומר החסוי במעמד צד אחד, וקיימנו
שיג ושיח לגביו עם נציגי מערכת הביטחון. השתכנענו כי יש יסוד של ממש לטענת המשיב
באשר לפעילותו של העותר בארגון הטרור החזית העממית, על פי מידע עדכני. לפיכך, ככל
שמדובר בנסיעה המבוקשת, איננו סבורים כי יש מקום להתערבות בהחלטת המשיב שלא לאפשר
את יציאת העותר לחו"ל, וזאת מחשש פן תשמש הנסיעה גם לפעילות שאיננה זכויות
אדם אלא היפוכן. אין איפוא מנוס מאי היעתרות לעתירה.
(2) ראינו להוסיף את אלה: אכן, היינו רוצים להימצא במצב שבו
ניתנת תדיר יד מטעמנו לארגוני זכויות אדם כולם, שבו פעולת כל עובדיהם כולם תהא מעל
לכל חשד, נוכח העקרונות שבשמם ולמענם הם פועלים, ואנו מקוים כי כך הוא ככלל. בית
משפט זה, במקום שזכויות אדם בכף, יימצא תדיר בצד המחפש לקיימן ולאזנן עם שיקולי
ביטחון, מתוך התייחסות בכובד ראש, בכבוד וברגישות לשאלות של זכויות.
בחומר החסוי הנוגע לעותר עיינו בפתיחות, בחינת
מעין-סניגור, אף שלפני מחצית שנה בלבד – 10.12.06 – נדחתה עתירת העותר ליציאה
בנימוקים דומים. ואולם, העותר דנא פועל ככל
הנראה בחינת ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, בחלק משעות פעילותו הוא מנכ"ל של
ארגון זכויות, ובחלק אחר הוא פעיל בארגון טרור שלא בחל במעשי רצח ובניסיונות לרצח,
אשר דבר אין להם עם זכויות, ואדרבה, שוללים הם את הזכות הבסיסית מכולן, זכות היסוד
שביסוד, שבלעדיה אין זכויות אחרות – הזכות לחיים. אכן, בא כוח העותר הכחיש כל
מעורבות של שולחו בארגון בטרור, ולא אחת אין עורך דין יודע את שיודע שולחו, וכך מן
הסתם גם האגודה לזכויות האזרח שהמנהלת הכללית שלה פנתה למען העותר לשר הביטחון. לצערנו
למדנו שלא כך הוא. אכן יש קושי גדול, שבית משפט זה כבר עמד עליו לא אחת, בנושא
החומר החסוי שאינו מוצג לנוגע בדבר (ראו עמ"מ 8788/03
פדרמן נ' שר הביטחון,
פ"ד
נח(1) 176 (השופט גרוניס); בג"צ 5555/05
פדרמן נ' אלוף פיקוד המרכז,
פ"ד
נט(2) 865). אך כנאמר בבג"צ 5555/05 (עמ' 869), בתנאים של מאבק בטרור, ושעה
שמערכת הביטחון פועלת במגבלות החוק כשידיה שלה קשורות בהקשרים שונים מטעמים טובים
וראויים של זכויות אדם (ראו דברי הנשיא ברק בבג"צ 5100/94
הועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת
ישראל,
פ"ד נג(4) 817, 845 על דמוקרטיה
וביטחון) "חומר חסוי שאינו מוצג לנוגעים בדבר הוא כלי שיש בו הכרח בל
יגונה... הדבר מטיל כמובן חובה מיוחדת ומוגברת... לבדוק היטב את החומר אשר לפניהם
(לפני בתי המשפט – א"ר) בשמשם גם כמעין פה למי שהחומר הוחסה בפניו". לכן
ניתנת החלטתנו זו על סמך החומר החסוי, תוך שיודעים אנו כי יהיו מפעילי זכויות האדם
שיטילו בכך דופי; אבל אין מנוס, ואנו נשתכנענו כי אין יסוד להכחשת העותר.
(2) בא כוחו של העותר האריך בטיעונים משפטיים שיש בהם עניין
בפריסה רחבה. אף אנו בדעה כי יש מקום להליכים מסודרים ככל הניתן, כי תשובות לפניות
צריך שיינתנו על-ידי הרשויות בזמן סביר ככל האפשר, ועל פני הדברים נראה כי ראוי
לאדם שיש החלטה
למנוע יציאתו יקבל הודעה מראש על כך, כדי שיוכל לשקול את צעדיו המשפטיים. איננו קובעים מסמרות כיוון שלא שמענו את מלוא טענות המשיב בהקשר זה, גם נוכח דחיפותה של ההכרעה בעתירה. רשמנו לפנינו עמדת המשיב באשר לאפשרות שימוע. אף כשהמדובר בחשודים בטרור, על פני הדברים יש מקום להסדרת אפשרות להשיג על סירוב, שאינה בהכרח פניה לבית משפט זה באין זולתו. חלק מתחיקת הביטחון, שמלאו לה לעת זו 40, ניתן לפני שנים רבות, וכל עוד לא באנו אל המנוחה ואל הנחלה ניתן תדיר לשקול לבדוק במה ניתן לשפר. נוסיף עוד, כי דווקא בשל מרכזיותו של העותר בארגון זכויות, טענות נגדו המצויות בגדרי פעילות טרור, ראוי שיישקל כי יטופלו בדרך של חקירה מתאימה. ואולם, כאמור, אלה לא לובנו בגדרי העתירה ולא ניטע מסמרות באשר להם.
(3) כאמור, אין בידינו להיעתר לעתירה.
ניתן היום, ו' בתמוז תשס"ז (22.6.07).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט