פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 5183/21 סאלם עלי סאלם זידאת נ. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש

ניתן ביום

בקצרה

ביטחון ושטחים · מעצר מנהליעתירה לבג"ץ נגד צו מעצר מנהלי שהוצא על ידי המפקד הצבאי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותר עתר לבג"ץ נגד הארכת מעצרו המנהלי על ידי המפקד הצבאי, בטענה לפגמים בהחלטה. בית המשפט דחה את העתירה לאחר עיון בחומר החסוי, וקבע כי קיימת מסוכנות הנשקפת מהעותר. עוד נקבע כי שביתת רעב אינה שיקול מכריע בתקפות המעצר המנהלי.

העובדות

העותר נעצר בשנת 2020 בשל שהייה שלא כדין בישראל והורשע במסגרת הסדר טיעון. לאחר מכן הוצאו נגדו מספר צווי מעצר מנהלי, והצו הנוכחי הוארך מיום 16.5.2021 עד 15.8.2021. החל מיום 13.7.2021 העותר שבת רעב.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתערב בהחלטת המפקד הצבאי להאריך את המעצר המנהלי של העותר?
  2. 2.האם שביתת רעב של העצור מהווה שיקול בבחינת תקפות המעצר המנהלי?

הלכות

  1. 1

    שביתת רעב כשלעצמה אינה מהווה גורם בהחלטה לגבי תקפותו של מעצר מינהלי כשלעצמו

    ״בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, שביתת הרעב כשלעצמה אינה מהווה גורם בהחלטה לגבי תקפותו של מעצר מינהלי כשלעצמו״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בית המשפט לא ראה מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי בשל המסוכנות הנשקפת מהעותר לשלום הציבור ובטחונו

    ״לא ראינו אפוא מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי ולא מצאנו כי נפל פגם בהכרעות בתי המשפט הצבאיים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • המפקד הצבאי
  • שביתת רעב
  • מסוכנות
  • עתירה
  • ביטחון האזור
  • פיקוח שיפוטי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק

בג"ץ

5183/21

לפני:

כבוד השופט י' עמית

כבוד השופט ג' קרא

כבוד השופט א' שטיין

העותר:

סאלם עלי סאלם זידאת

נ ג ד

המשיבים:

1. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש

2. שופט בית המשפט הצבאי לערעורים

3. שירות הבטחון הכללי

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה:

כ' באב התשפ"א

(29.07.2021)

בשם העותר:

עו"ד כאמל נאטור

בשם המשיבים:

עו"ד יובל שפיצר, עו"ד יעל

קולדוני

פסק-דין

1.

העותר, יליד 1981, תושב בני נעים/יתיר. ביום 20.2.2020 העותר נעצר עת שהה בישראל שלא כדין, על רקע מידע מודיעיני שהצטבר בעניינו. בהמשך לכך, הוגש נגד העותר כתב אישום, וביום 9.3.2020 הורשע העותר במסגרת הסדר טיעון בעבירה של כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, והושת עליו עונש מאסר בפועל של חמישה חודשים (מתוכם חודשיים מאסר על תנאי שהופעלו במצטבר).

2.

ביום 15.7.2020 הורה המפקד הצבאי על מעצרו המנהלי של העותר מיום 19.7.2020 ועד ליום 18.11.2020 (להלן: צו המעצר הראשון ). ביום 10.11.2020, הורה המפקד הצבאי על הארכת מעצרו המנהלי של העותר מיום 18.11.2020 עד ליום 17.3.2021 (להלן: צו המעצר השני ). בהחלטתו מיום 23.11.2020 אישר בית המשפט הצבאי את צו המעצר השני. על החלטה זו העותר הגיש ערעור לבית המשפט הצבאי לערעורים. ביום 7.1.2021 בית המשפט הצבאי לערעורים קיבל באופן חלקי את הערעור, וקבע כי צו המעצר השני יקוצר באופן לא מהותי, לצורך הגברת הפיקוח השיפוטי על ההליכים בעניינו של העותר, ויסתיים ביום 17.2.2021.

ביום 9.2.2021 הורה המפקד הצבאי על הארכת מעצרו המנהלי של העותר מיום 17.2.2021 ועד ליום 16.5.2021 (להלן: צו המעצר השלישי ). עתירה שהגיש העותר נגד צו המעצר השלישי נדחתה (ראו בג"ץ 2375/21 עמארה נ' שופט צבאי משפטאי (5.5.2021)).

ביום 13.5.2021, המפקד הצבאי הורה על הארכת מעצרו המנהלי של העותר, מיום 16.5.2021 עד ליום 15.8.2021 (להלן: צו המעצר הנוכחי ). העתירה שלפנינו מופנית נגד צו המעצר הנוכחי.

3.

לאחר דיון במעמד שני הצדדים, בהסכמת בא כוח העותר עיינו בחומר החסוי ונחה דעתנו כי נשקפת סכנה מן העותר, וכי יש בסיס לאמור בפרפרזה הגלויה בתגובת המשיב ולפיה העותר "חשוד במעורבות בפעילות טרור צבאית המסכנת את ביטחון האזור".

לא ראינו אפוא מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי ולא מצאנו כי נפל פגם בהכרעות בתי המשפט הצבאיים בעניינו של העותר, לאור המסוכנות הנשקפת מהעותר לשלום הציבור ובטחונו.

4.

רשמנו לפנינו הצהרת המשיב כי בדעתו להאריך את הצו המנהלי לתקופה נוספת של שלושה חודשים, וכי ככל שלא יתקבל מידע בטחוני שלילי חדש לגבי העותר ולא ישתנו הנסיבות, אין בדעתו להאריך את הצו המנהלי מעבר לכך.

5.

נציין כי נמסר משירות בתי הסוהר כי החל מיום 13.7.2021 העותר שובת רעב. הונחה בפנינו חוות דעת רפואית בעניינו של העותר וממנה עולה כי אינו משתף פעולה ומסרב להיבדק, אך הוא נמצא במעקב יומיומי ובבדיקה חזותית מצבו סביר. בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, שביתת הרעב כשלעצמה אינה מהווה גורם בהחלטה לגבי תקפותו של מעצר מינהלי כשלעצמו (ראו, לדוגמה, בג"ץ 3990/21 אבו עטואן נ' שופט צבאי משפטאי , בפסקה 7 (10.6.2021)). מכל מקום, חזקה על שב"ס כי ימשיך במעקב רציף אחר מצבו של העותר.

6.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן

היום, כ' באב התשפ"א (29.7.2021), בנוכחות הצדדים.

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1שביתת רעב כשלעצמה אינה מהווה גורם בהחלטה לגבי תקפותו של מעצר מינהלי כשלעצמו
  2. 2בית המשפט לא ראה מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי בשל המסוכנות הנשקפת מהעותר לשלום הציבור ובטחונו