פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
5185/07 - ד'
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
העותרים:
1. לידיה זוייב
2. רופאים לזכויות אדם
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הבריאות
2. משרד הרווחה והשירותים החברתיים
3. המוסד לביטוח לאומי
4. מכבי שירותי בריאות
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
1.
לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטם העותרים בהליך שבכותרת. עניינה של העתירה בבקשת העותרים להענקת שירותי בריאות לעותרת 1 (להלן: העותרת), זאת לאחר שהוכרה כתושבת ארעית, ואף בטרם מלאו 183 יום למן מועד ההכרה בתושבותה. העתירה הוגשה ביום 12.6.07 ולאחר שהתקבל הסעד המבוקש בה,
הוגשה בקשה למחיקתה, ובקשה לחיוב המשיבה 4 בהוצאותיהם. לטענת העותרים, בעקבות ההחלטה שניתנה לאחר דיון שנערך בפני ההרכב, המשיבה 1 פעלה למציאת פיתרון למצוקתה של עותרת על ידי פניה לקופות חולים שונות בבקשה ליתן לעותרת טיפול רפואי לו היא נזקקת. בעקבות פניית המשיבה 1 נעתרה קופת חולים לאומית למתן שירותים רפואיים ציבוריים לעותרת. לטענתם, משיבה 4 בהתנהלותה, פעלה בחוסר סבירות קיצונית ומנעה מציאת פיתרון לבעיה פשוטה יחסית, בלא עלות כלכלית של ממש, ועל כן שומה עליה לשאת בהוצאותיהם.
2.
משיבה 4 מתנגדת לבקשה. לטענתה, הסעד שהתבקש בבקשה לצו ביניים שהגישה העותרת 1 וכן הסעד שניתן לה , לא הופנה כנגדה, אלא כנגד המשיב 3, המוסד לבטוח לאומי, אשר התבקש להורות למשיבה 4 לספק לעותרת את השירותים הרפואיים להם היא זקוקה, וההוצאות הכרוכות בכך יושבו לה על ידו במועד מאוחר יותר. משיב 3 סרב למתן הסעד המבוקש ואף לא הכיר בעותרת כתושבת, מאחר שטרם חלפה תקופת ההמתנה הקבועה בחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. כמו כן, סירב להצהיר האם בתום תקופה זו, יפעל להשבה רטרואקטיבית של הכספים ששילמה העותרת עבור הוצאותיה הרפואיות. עוד נטען בתגובה שלפני, כי במהלך הדיון הועלתה הצעה כי משיבה 4 תנהג "לפנים משורת הדין" ותעניק לעותרת את השירותים הרפואיים, אולם היא סירבה לעשות כן מטעמים כבדי משקל, וביניהם ההשלכות הרבות שיש במתן שירות מסוג זה. משיבה 4 מציינת, כי היא אף פעלה בכדי לעזור לעותרת לקדם עניינה עת פנתה למשרד הבריאות בכדי שזה ייתן סיוע לעותרת ולאחרים במצבה.
3.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, ובשים לב לקריטריונים שנקבעו בפסיקה (ראו: בג"ץ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)), נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. אכן, מקובלת עלי עמדת משיבה 4 לפיה העתירה מלכתחילה וכפי נוסחה, לא כוונה כלפי משיבה זו אלא כלפי משיב מס' 3, ומשיבה 4 אף הסכימה – במגבלות מסוימות – למתן צו הביניים כנגד משיב מס' 3. מעבר לכך, וזהו העיקר בעיני, אין חולק כי הפתרון שנמצא לעניינה של העותרת בא "לפנים משורת הדין". כך עולה הן מהסכמתה של קופת חולים לאומית לטיפול בעותרת והן מן ההנמקה שביסוד ההחלטה מיום 4.7.07. במצב דברים זה, לא מצאתי עילה לחיוב משיבה 4 בהוצאות, בייחוד שעה שתוצאת העתירה דנן לא הטילה במישרין או בעקיפין את חובת הטיפול הרפואי על משיבה 4. הבקשה נדחית אפוא.
ניתנה היום, ה' בתשרי תשס"ח
(17.9.2007).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם