בג"ץ 5210/10 חב' אי.סי.איי טלקום בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

1.

לפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 696/07 מיום 13.5.2009, אשר הורה לעותרת לשלם למשיב 2 (להלן - המשיב ) השלמה של פיצויי פיטורים לתקופה מסוימת.

2.

המשיב הועסק אצל העותרת, חברת אי.סי.איי טלקום בע"מ, במשך כ-14 שנים. לאחר סיום העסקתו בשנת 2001, הגיש המשיב תביעה נגד העותרת לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו. במסגרת תביעתו עתר המשיב לקבלת סכומי כסף שונים, בין היתר בגין פיצויי פיטורים. תביעתו של המשיב נדחתה ביום 1.11.2007. המשיב ערער על פסק דינו של בית הדין האזורי לבית הדין הארצי לעבודה. ביום 13.5.2009 ניתן פסק הדין בערעור. בית הדין הארצי מצא, כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי. זאת, למעט בסוגיה אחת, לגביה יש לפרט בקצרה. במהלך שנות עבודתו אצל העותרת בוטח המשיב בביטוח פנסיוני בקרן הפנסיה "מבטחים". כמו כן הופרשו על ידי העותרת כספים עבור המשיב לקופת הגמל "גדיש". בהתאם להסכם הקיבוצי בעניין הפנסיה המקיפה בתעשייה, אשר חל על העותרת, ובהתאם להוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, נקבע כי ההפרשות שהפרישה העותרת משכרו של המשיב 2 למבטחים וגדיש יבואו במקום פיצויי פיטורים. בשנת 1999 נפתחה למשיב פוליסת ביטוח מנהלים, בה בוטח חלק משכרו. לאחר סיום העסקתו של המשיב, העבירה לו העותרת סכום מסוים כהשלמת פיצויי פיטורים בגין אותו חלק משכרו שהיה מבוטח בביטוח המנהלים. בית הדין הארצי קבע, כי העותרת לא הייתה רשאית להשלים את פיצויי הפיטורים רק בגין אותו חלק בשכר שבוטח בביטוח המנהלים. לפיכך, נקבע כי לגבי התקופה שמאז פתיחת פוליסת ביטוח המנהלים ועד לסיום העסקתו של המשיב, צריכה העותרת להשלים לידי המשיב את סכום הפיצויים עד לשיעור של 100% לפי משכורתו הקובעת. העותרת מבקשת לבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. יוער, כי ביום 7.9.2009 הגיש המשיב אף הוא עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי (בג"ץ 7152/09). אותה עתירה נדחתה על הסף ביום 18.7.2010.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה. במקרה דנא לא מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים התערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי. היינו, לא ניתן להצביע על טעות מהותית בפסק הדין, אשר טעמי צדק מחייבים את תיקונה בנסיבות העניין (ראו למשל, בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 8022/09 אוזן נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 12.10.2009)). הדברים אמורים גם בהתחשב בכך שלשיטתה של העותרת החשיבות בדיון בעתירה אינה נוגעת למקרה הקונקרטי, אלא להשלכות הרוחב של פסק דינו של בית הדין הארצי על מקרים אחרים. העותרת אף מצביעה על מקרה אחר, בו הכריע בית הדין האזורי בהתאם להכרעתו של בית הדין הארצי בסוגיה שתוארה לעיל. כמו כן, טוענת העותרת, ואיני קובע כמובן כי כך הם פני הדברים, כי החלטתו של בית הדין הארצי ניתנה שלא בהתבסס על טיעונים עובדתיים קונקרטיים שהציגו הצדדים. אם כך הוא, אפשר שהעותרת תוכל, אף לשיטתה היא, להעלות את הטענות אותן היא שוטחת בעתירתה במסגרת הליכים אחרים בהם תתעורר סוגיה זו. משכך, לא מתקיימים הטעמים המצדיקים התערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי. עוד יש לציין, כי העתירה לוקה בשיהוי. זאת, שכן היא הוגשה למעלה משנה לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין הארצי. העותרת לא נתנה כל הסבר לכך וגם מטעם זה יש לדחות את העתירה.

4.

העתירה נדחית אפוא על הסף בלא שנתבקשה תשובה.