בג"ץ 5213/20לורי שם טוב נ. היועץ המשפטי לממשלה

השופט ד' מינץ :

העתירה שלפנינו מופנית כלפי החלטת המשיב שלא לעכב את ההליך הפלילי התלוי ועומד נגד העותרת.

1.

נגד העותרת הוגש כתב אישום בת"פ 62025-09-19 בגין 3 עבירות התעללות בבעל חיים (עבירה לפי סעיפים 2 ו-17(א)(1) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994) ובגין הריגה של בעל חיים (עבירה לפי סעיף 451 לחוק העונשין, התשל"ז-1977), בעודה שוהה במעצר במסגרת הליך הפלילי אחר המתנהל נגדה בת"פ 14615-04-17. על פי עובדות כתב האישום, העותרת בעטה בחתול בכלא נווה תרצה, גרמה לפגיעה ממשית בו ובהמשך למותו. כמו כן, במועדים סמוכים לאירוע המתואר התעללה העותרת בחתולים המצויים בכלא.

2.

ביום 6.5.2020 הגישה העותרת בקשה לעיכוב הליכים בתיק האמור. הבקשה לעיכוב הליכים נשענה על מספר נימוקים: העמדתה לדין עומדת בסתירה לעיקרון השיוריות במשפט הפלילי; אי קיום חובת הנמקה; היעדר אישור מהמשיב, היועץ המשפטי לממשלה, להעמידה לדין והיעדר שימוע. כן העלתה העותרת טענות כלליות בנוגע להתנהלות רשויות התביעה בעניינה.

3.

ביום 13.7.2020 הודיעה ראש ענף המחלקה לעיכוב הליכים, עו"ד אושרת שמואל, כי מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד רחל מטר, בחנה את הבקשה ומצאה כי היא אינה מעלה עילה ראויה לעיכוב ההליכים.

4.

בעתירה שבה ומעלה העותרת טענות רבות נגד התנהלות רשויות התביעה כלפיה וכן טוענת כי מצבה הסוציו-אקונומי הירוד מצדיק התערבות בהחלטת המשיב שלא לקבל את בקשתה לעיכוב הליכים.

5.

דין העתירה להידחות על הסף. העתירה דנא מופנית כאמור כלפי החלטת רשויות התביעה שלא לעכב את ההליך הפלילי בעניינה של העותרת. הלכה היא, כי התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן של רשויות התביעה היא מצומצמת ושמורה למקרים חריגים שבהם לוקה ההחלטה בעיוות מהותי או בחוסר סבירות קיצוני (ראו למשל: בג"ץ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מב(2) 485 (1990); בג"ץ 6271/96 בארי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד נ(4) 425 (1996)). הדברים נכונים ביחס לרשויות התביעה בכלל, וביחס להחלטה בדבר דחיית בקשה לעיכוב הליכים בפרט (ראו: בג"ץ 8582/17 אביחיל נ' היועץ המשפטי לממשלה (18.1.2018); בג"ץ 8090/09 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (21.6.2010); בג"ץ 2980/07 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (14.1.2008)). זאת, בין היתר, נוכח הנחיה מס' 4.3030 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, המורה כי "ההחלטה לעכב הליכים תינתן רק על יסוד טעמים יוצאי דופן, הנובעים מנסיבות מיוחדות של העבירה או מנימוקים אישיים מיוחדים של הנאשם". במקרה דנא לא עולה כי נפל כל פגם בהחלטת המשיב לדחות את בקשת העותרת לעיכוב ההליכים הפליליים נגדה.

העתירה נדחית.