בג"ץ 5214/97 סנזיאנה סודאר נ. מדינת ישראל

בפנינו שני ערעורים שהגישו שני נאשמים שהואשמו בכתב אישום אחד (ת.פ.ח. 107/97, ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב-יפו), כנגד חומרת העונש שנגזר על כל אחד מהם. בהסכמת בעלי הדין אוחד הדיון בשני הערעורים.

העובדות הדרושות לבירור הערעורים הן בתמצית כדלקמן: המערערת בע"פ 5214/97, סנזיאנה סודר (נאשמת מס' 2 בכתב האישום; להלן - "סודר") היתה חברתו של עמנואל אוניקפה (נאשם מס' 1 בכתב האישום; להלן - "אוניקפה") ועל פי בקשתו יצאה לברזיל והביאה עמה לישראל 300 גרם קוקאין. מתוך הכמות הזאת, מסר קול לוסינדה (נאשם מס' 3 בכתב האישום; להלן - "לוסינדה") כ- 90 גרם לאדם שהתברר שהוא שוטר סמוי, על פי בקשתו של אוניקפה, שהיה אותו זמן עצור בכלא ונפל ברשת שטמנה לו המשטרה בדמות מדובב שהוכנס לתאו.

הדיון בעניינו של אוניקפה הופרד מהדיון בעניינם של סודר ולוסינדה בשל בקשתו להחליף סניגור; ואילו בעניינם של סודר וקול - המערערים - הוגש לבית המשפט הסדר טיעון, לפיו השניים הודו באשמות שיוחסו להם - בקשר ליבוא הסם מברזיל ובקשר למסירתו לשוטר הסמוי - וב"כ התביעה ביקש להסתפק בהטלת 18 חודשים מאסר בפועל על סודר ו- 8 חודשים מאסר בפועל על לוסינדה, בנוסף למאסר על תנאי.

בבסיס העונש שעליו סוכם בין הצדדים, עומדים, בין היתר, השיקולים הבאים: בעניינה של סודר - העובדה כי היא זו שחשפה מיוזמתה את פרשת ההברחה של הסם מברזיל וללא עדותה אין בסיס לאישום הראשון שבו מואשם אוניקפה באחריות ליבוא הסם; ובעניינו של לוסינדה - העובדה כי חלקו בפרשה נושא האישום השני שולי, כי עשה מה שעשה לבקשת חבר הנתון במעצר והעיקר כי שיתף פעולה עם המשטרה במאמציה לחשוף את יתרת הסם שנותרה - אם נותרה - אצל אוניקפה.

לאחר שהאזין לטיעוני ב"כ הצדדים בזכות אימוצו של העונש המוסכם, החליט בית המשפט לדחותו וגזר על כל אחד מהמערערים עונש מאסר לריצוי בפועל כפול מהמוסכם.

על המערערת סודר נגזרו 6 שנים מאסר, שמתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל ושלוש שנים על תנאי; ועל המערער לוסינדה נגזרו 16 חודשים מאסר לריצוי בפועל, כאשר בתום הריצוי יגורש מן הארץ, בהתחשב בכך שהוא שוהה כאן שלא כחוק.

טענתם של ב"כ המערערים היא: כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את ההסדר שאליו הגיעו בדבר מידת העונש; וכי בנסיבות הענין לא היה מקום לגזור על המערערים אותו עונש חמור שנגזר עליהם בפועל.

ב"כ המדינה תומכת בערעור וחוזרת על הנימוקים שעמדו בבסיס ההסכמה שהושגה עם ב"כ המערערים.

עמדת המדינה מקובלת עלינו. בנסיבות הענין ובהתחשב בשיקולים המיוחדים המפורטים לעיל, אין לומר כי העונש שהוסכם עליו חורג ממתחם הסבירות, במידה שהצדיקה את דחיית ההסכם על ידי בית המשפט. חזקה על המדינה שהסדרי הטיעון באשר למידת העונש, נבחנים על ידה בחון היטב ובקפדנות ראויה, על רקע הנסיבות המיוחדות של המקרה או של הנאשם; וככלל, בית המשפט לא ידחה הסדר כאמור, אלא בנסיבות מיוחדות וחריגות.

נסיבות כאלה לא התקיימו במקרה דנן. אשר על כן, החלטנו לקבל את הערעור ולאמץ את העונשים שעליהם הוסכם בהסדר הטיעון כדלקמן:

(א) על המערערת סודר ­ --אנו גוזרים עונש של 36 חודשים מאסר, שמתוכם יהיו 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, שבמשך שלוש שנים מהיום לא תעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים. כן אנו מורים - בהתאם להמלצתה של קצינת המבחן, הגב' מור ובהסכמתה של ב"כ המערערת - כי בתום ריצוי עונש המאסר בפועל, תועמד המערערת בפיקוח קצין מבחן לתקופה של 18 חודשים.

(ב) על המערער לוסינדה - אנו גוזרים 16 חודשים מאסר, מתוכם 8 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, שבמשך 3 שנים מהיום לא יעבור עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים.