בג"ץ 5226/01 רוטר יהודה נ. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב - יפו

בפניי בקשה לחיוב העותר בהוצאות, לאחר שעתירתו נמחקה, לבקשתו.

אין המשיבה 3 טוענת כי העתירה היתה חסרת יסוד בעת הגשתה, כי לא היה צידוק להגשתה או כי כפתה עליה הוצאות בלתי מוצדקות, אשר מחמת משיכתו של ההליך על ידי העותר, מן הראוי לחייבו בהוצאותיה. עם זאת, לטענת המשיבה 3 יצא העותר מן הארץ שלא כדין, ומכך עולה כי דיונים שיפוטיים שונים, לרבות בבית משפט זה, ואשר עסקו בשאלת יציאתו מן הארץ, היו מיותרים, וכי לא היה עוד צורך לקיים דיון בבית הדין הרבני הגדול, בעקבות הדיון בבית משפט זה. מעיון בתגובת העותר עולה, כי אין הוא כופר בטענות אלה, ולמעשה אין הוא מתייחס אליהן כלל, אך יש בפיו טענות רבות כנגד התנהגותה של המשיבה, בכל הנוגע לנושא חטיפת בנותיהם ממקום מושבם המשותף, עניין העומד ברקע העתירה. מתגובה שהגישה המשיבה, בתורה, לא עולה מענה ממשי לחלק ניכר מטענות העותר לעניין זה. יש להוסיף ולהעיר, כי במסגרת העתירה ניתנו הן צו על תנאי והן צו בינים. במצב זה, איני סבור כי התנהגותו הנטענת של כל אחד מבעלי הדין, אשר לא הוכחשה באופן ממשי על ידי כל אחד מן המתדיינים כשניתנה להם ההזדמנות לכך, מצדיקה פסיקת הוצאות לטובת מי מהם.

משכך, הבקשה לפסיקת הוצאות – נדחית.