בג"ץ 5242/19 פלוני נ. בית הדין האזורי חיפה

השופט ד' מינץ:

1.

עניינה של העתירה בפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי חיפה בתיק 1046235/3 מיום 31.3.2019 המורה על המשך הסדרי הראייה בעניינה של בתו הקטינה של העותר (להלן: הקטינה ), כך שיכללו לינה בבית משיבה 3 (להלן: האם ). ערעור שהגיש העותר לפני בית הדין הרבני הגדול, תלוי ועומד, ודיון בו נקבע ליום 2.12.2019. בקשה דחופה שהגיש העותר לפני בית הדין הרבני הגדול ליתן הוראות בעניינה של הקטינה טרם ההכרעה בערעור – נדחתה בהחלטה מיום 15.7.2019 כאשר נקבע כי טענות הצדדים ייבחנו במועד הדיון.

2.

העותר טוען כי בית הדין הרבני האזורי ביטל בהחלטתו מגבלה שהייתה בתוקף עד לאותו מועד, האוסרת על האם להותיר בגפה את הקטינה עם אחיה למחצה אשר נטען כי פגע בה מינית. ביטול מגבלה זו, כך נטען, מותיר את הילדה חשופה לפגיעות קשות. על כן התבקש בית משפט זה להורות על המשך ההגבלה האמורה ומתן טיפול רגשי לקטינה, והכל עד למועד הדיון בערעור שהגיש העותר לפני בית הדין הרבני הגדול.

3.

דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. לא רק שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים (בג"ץ 613/19 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (21.1.2019)), ואין בפי העותר אלא טענות ערעוריות במהותן, אלא שהעותר הקדים ופנה לבית משפט זה טרם מוצו ההליכים בבתי הדין הרבניים (וראו: בג"ץ 2617/18 פלוני נ' ביה"ד הרבני הגדול (30.4.2018)). שעה שהערעור שהגיש לפני בית הדין הרבני הגדול תלוי ועומד, העתירה מוקדמת ואין כל מקום להידרש לה. על פני הדברים גם אין ממש בטענת העותר כי פסק הדין מיום 31.3.2019 ביטל "מגבלה" שניתנה ביום 16.5.2018, אשר במסגרתה הובהרה חובתה של האם "לשמור על הבת ... שתהיה מוגנת ובטוחה". האמור בפסק הדין עולה אפוא בקנה אחד עם החלטה זו.

משכך, העתירה נדחית על הסף.