בג"ץ 5244/09מוצטפא מוחמד אזמקנא נ. שר המשטרה

השופט א' א' לוי:

1.

זוהי עתירה להורות למשיבים ליתן לעותר, תושב הרשות הפלסטינית, אישורי כניסה ושהייה בתחומה של מדינת ישראל. לטענתו, הוא מתגורר בשכונת בית חנינא שבירושלים עם משפחתו, אולם עסקיו הענפים נמצאים בשטחים. הוא מפרט, כי מאז הקמת גדר ההפרדה באזור השכונה, הוא נדרש להצטייד באשרה כדי להיכנס לישראל ולצאת ממנה לשטחי האזור, ומצב זה פוגע בזכויותיו שלא כדין. העותר אישר כי באחד המקרים נכנס לישראל באמצעות מסמכים מזויפים, ועל כך נתן את הדין. לבסוף, הוא מציין כי פנה מספר פעמים אל המשיבים להסדיר את עניינו, אולם ניסיונותיו העלו חרס.

לשיטת העותר, בית-משפט זה הוא המוסמך לדון בעתירה, מאחר והוא מבקש לקבל היתר שהייה זמני בישראל מכוח החלטת הממשלה מספר 2492, מיום ט"ז בחשון התשס"ח (28.10.2007) – שכותרתה "היתרי שהייה זמניים לתושבי איו"ש השוהים במזרח ירושלים תקופה ממושכת ללא אשרה כדין".

2.

המשיבים טוענים מנגד, כי דינה של העתירה להידחות על הסף מאחר שלעותר עומד סעד חלופי. מבירור שנערך עם משרד הפנים עולה, כי העותר מעולם לא הגיש בקשה בהתאם להחלטת הממשלה מספר 2492 כאמור, אולם הגיש בקשה להיתר מסחר, שנדחתה עקב מניעה משטרתית. בעניין דחיית בקשה כגון זו, טוענים המשיבים, פתוחה בפני העותר הדרך לעתור לבית-המשפט לעניינים מנהליים. עוד מוסיפים המשיבים, כי על העותר היה לגלות בעתירה כי בקשתו נגעה להיתר מסחר, והימנעותו מלעשות זאת מהווה אף היא עילה לדחיית העתירה.

3.

דינה של העתירה להידחות על הסף. הסעד אותו מבקש העותר הינו קבלת היתר כניסה ושהייה בשטחה של מדינת ישראל. היתר מסוג זה ניתן מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, או מכוח חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה), התשס"ג-2003, שהסמכות לדון בשניהם נתונה, מכוח התוספת הראשונה של חוק בתי-המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (ראו פריט 12), לבית-המשפט לעניינים מנהליים. הוא הדין גם לגבי העתירה באשר להיתר מסחר, שהסמכות להעניקו קבועה בסעיף 3ב להוראת השעה. על כן, וככל שיראה עילה לכך, פתוחה בפני העותר הדרך להביא את עניינו בפני הערכאה המוסמכת.

אי-לכך, העתירה נדחית.