פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 5245/09 פלוני נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותר, שסייע לגורמי הביטחון בשנים 1987-1988, עתר נגד הרחקתו לתחומי האזור בטענה לסכנה. המשיבים טענו שלא נמצאה אינדיקציה לסכנה לאחר בדיקת וועדת המאוימים. בית המשפט לא מצא מקום להתערב והורה על דחיית העתירה, תוך הפניית העותר לפנייה חוזרת לוועדה עם ראיות נוספות.

העובדות

העותר, תושב אזור, נשוי לאזרחית ישראלית. בקשה לאיחוד משפחות נדחתה והוא שוהה בישראל שלא כדין, ונגזר עונשו ל-6 חודשי מאסר. העותר טוען לסכנה באזור בשל סיוע שהושיט לגורמי הביטחון בשנים 1987-1988, והמשיבים אישרו את שיתוף הפעולה אך לא נמצאה אינדיקציה לסכנה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות למשיבים שלא להרחיק את העותר לתחומי האזור בשל סכנה הנשקפת לו עקב סיוע שהושיט לגורמי הביטחון?

הלכות

  1. 1

    אין הצדקה להתערב בשיקול דעתה של וועדת המאוימים כאשר אין סיבה להניח שגתה בהפעלתו, והעותר רשאי לפנות אליה שוב עם ראיות נוספות.

    ״וככל שהעותר סבור כי בידו ראיות נוספות להוכחתה של אותה טענה בדבר מסוכנות, פתוחה בפניו הדרך לשוב ולפנות לוועדת המאוימים.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עתירה
  • וועדת המאוימים
  • סכנה
  • שיקול דעת
  • איחוד משפחות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

5245/09

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופט ס' ג'ובראן

העותר:

פלוני

נ ג ד

המשיבים:

1. מדינת ישראל

2. משרד הבטחון

3. ועדת המאויימים

עתירה למתן צו על-תנאי

תאריך הישיבה:

כ"א באב התשס"ט

(11.08.09)

בשם העותר:

עו"ד תומר בן חמו

בשם המשיבים:

עו"ד בייט נעמי

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

העותר, יליד שנת 1982 ותושב הכפר צוריף שבאזור, נשוי לאזרחית ישראלית. בני הזוג הגישו בקשה לאיחוד משפחות בשנת 2000, אולם היא נדחתה. מאז שוהה העותר בישראל שלא כדין, ועל כך נדון בחודש מאי 2009 לקנס ומאסר על-תנאי. בעקבות ערעורים הדדיים שהוגשו לבית המשפט המחוזי, הועמד עונשו של העותר על 6 חודשי מאסר ו-4 חודשים מאסר על-תנאי.

בימים אלה אמור העותר לסיים לשאת בעונשו, ובעתירה שבפנינו הוא מבקש כי נורה למשיבים שלא להרחיקו לתחומי האזור, הואיל ונשקפת לו שם סכנה בעקבות סיוע שהושיט לגורמי הביטחון בין השנים 1988-1987.

המשיבים אישרו בתגובתם לעתירה כי העותר שיתף פעולה עם גורמי הביטחון, והדגש היה על כך שמדובר בשיתוף פעולה שהתקיים לפני שנים רבות ונמשך זמן קצר. חרף זאת, בעקבות בדיקת עניינו של העותר על ידי וועדת המאוימים, לא נמצאה אינדיקציה לכך שלעותר נשקפת סכנה באזור.

אין לנו סיבה להניח כי וועדת המאוימים שגתה בהפעלת שיקול הדעת המסור לה, וככל שהעותר סבור כי בידו ראיות נוספות להוכחתה של אותה טענה בדבר מסוכנות, פתוחה בפניו הדרך לשוב ולפנות לוועדת המאוימים.

בנסיבות אלו, אין בידנו להושיט לעותר סעד, ומכאן החלטנו לדחות את העתירה.

ניתן היום, כ"ב באב התשס"ט

(12.08.09).

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

הלכות

  1. 1אין הצדקה להתערב בשיקול דעתה של וועדת המאוימים כאשר אין סיבה להניח שגתה בהפעלתו, והעותר רשאי לפנות אליה שוב עם ראיות נוספות.