בג"ץ 5268/16 פלוני נ. שר הפנים

השופט צ' זילברטל:

1.עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשת העותרים להורות למשיבים להעניק לעותר 1 היתר זמני לשהות בישראל עד שהוועדה לעניינים הומניטאריים הפועלת מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: הוועדה ), תקבל החלטה בבקשתו, ולמצער, להורות למשיבים להימנע מנקיטת צעדי אכיפה כלפי העותר 1 עד להכרעה בבקשה האמורה.

2.העותר 1 הגיש בקשה למתן מעמד מטעמים הומניטאריים לוועדה ביום 28.3.2016. בחלוף כשישה חודשים, בטרם התקבלה החלטה בבקשה (ובחלוף המועד הקבוע בחוק למתן החלטה בה), הוגשה העתירה דנא. בתגובה המקדמית מטעם המשיבים נמסר כי נוכח נסיבותיו הפרטניות של העותר 1 לא יינקטו הליכים להרחקתו, וזאת עד 30 ימים לאחר מתן החלטת המשיב 1 בעניינו. נטען, כי בנסיבות אלה העתירה התייתרה ודינה להימחק. נוכח האמור, בהחלטתי מיום 15.9.2016, הוריתי לעותרים לנמק מדוע לא תמחק העתירה. העותרים הסכימו למחיקת העתירה, תוך שמירת זכותם לפנות לבית משפט זה בעתירה חדשה ככל שיהא בכך צורך. בצד זאת טענו העותרים, כי יש להשית על המשיבים את הוצאותיהם נוכח קבלת הסעד החלופי שהתבקש בעתירה. בהחלטתי מיום 5.2.2017 הוריתי למשיבים להגיב לטענה אחרונה זו. המשיבים ביקשו להותיר את ההכרעה בבקשה לפסיקת הוצאות לשיקול דעת בית המשפט, אך טענו כי ככל שאכן יימצא לנכון לפסוק הוצאות לחובתם יש לקבען על הצד הנמוך, בין היתר, בהתחשב בכך שהחלטת המשיבים להימנע מלנקוט בצעדי אכיפה מול העותר 1 התקבלה עוד בטרם התקיים דיון בעתירה בפני מותב תלתא.

3.נוכח התחייבות המשיבים להימנע מהרחקת העותר 1 עד לקבלת החלטה בבקשתו על-ידי המשיב 1, העתירה נמחקת, תוך שטענות הצדדים ביחס להחלטה שתתקבל כמו גם ביחס לאי-קבלת החלטה בעניינו של העותר 1 – שמורות להם. בהתחשב במכלול השיקולים שפורטו לעיל, המשיבים יישאו בהוצאות העותרים בהליך הנוכחי בסך של 2,500 ש"ח.