בג"ץ 5269/19 עיריית אילת נ. השר להגנת הסביבה

השופט ע' פוגלמן:

עתירה זו נסובה על סוגיית הטיפול ב"עורב ההודי" שהוגדר בשעתו כ"מזיק" ומסכן את שלומם של תושבי העיר והמבקרים בה, שכן הוא תוקף –בין היתר – בני אדם וגורם לפציעתם.

העותרת מבקשת כי יופעלו הסמכויות לפי חוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955, ויותקנו תקנות אשר יאפשרו שימוש בירי להשמדת מזיק זה.

בעניין זה אין מחלוקת עקרונית בין הצדדים. המשיבים מצויים בשלב גיבוש טיוטה לתקנות. דא עקא, שהתהליך מתארך בהינתן העובדה כי הממשלה המכהנת היא ממשלת מעבר, כאשר נדרש תיאום בין משרדי, ונדרשת הנחה לפני ועדה של הכנסת. לפיכך, ננקט – בצד המהלך הכולל (שבגדרו נבחן גם תיקון חקיקה ראשית), מהלך ביניים בגדרו פורסמו תקנות להגנת חיית הבר (הוראת שעה), התש"ף-2020, שאינן דורשות אישור ועדה של הכנסת.

בהמשך לצעדים שננקטו בעקבות תיקון התקנות, הוציאה המשיבה 4 היתר מיוחד לפגיעה ב"עורב ההודי", לרבות באמצעות ירי. בין תנאי ההיתר, נדרש תיאום עם קצין אג"ם של מרחב אילת במשטרת ישראל. העותרים טוענים כנגד האפקטיביות של פתרון הביניים, ומבקשים כי העתירה תישאר תלויה ועומדת עד לתיקון החקיקה הקבוע שיביא לפתרון כולל של הסוגיה.

איננו סבורים כי בנקודת הזמן הנוכחית הונחה עילה להתערבותנו, או להשארתה של עתירה זו תלויה ועומדת. בכל האמור בפתרון הביניים, נראה לכאורה כי מדובר במענה שמאפשר התמודדות בטווח המיידי עם הבעיה שהועלתה. העותרת תוכל לבוא בדברים עם קצין האג"ם של מרחב אילת במשטרת ישראל לגיבוש פרוטוקול בנושא הירי והכל בכפוף לדרישות המשטרה. לצורך דיאלוג זה, אין צורך בהתערבות שיפוטית, שכן דלתות המשטרה פתוחות וקיימת נכונות להידבר עם העותרת.

בכל שאמור בפתרון הקבע – הליך החקיקה יוכל להימשך והנחתנו היא כי הדבר יעשה במהירות הראויה, והכל בשים לב לאילוצי תקופת המעבר בה אנו נמצאים.

בנסיבות אלה, ובהיעדר עילה להתערבותנו בנקודת הזמן הנוכחית, אנו מוחקים את העתירה. אין צו להוצאות.