בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
5282/18
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט ע' גרוסקופף
העותר:
עו"ד יונתן שוב
נ
ג
ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2.מנכ"ל משרד הפנים
3.אלוף פיקוד מרכז ומפקד כוחות צה"ל באיו"ש
4.המפקחת הארצית על הבחירות לרשויות מקומיות
5.הממונה על מחוז יו"ש במשרד הפנים
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לקיום דיון בהול
בשם העותר:
בעצמו
בשם המשיבים:
עו"ד עיד רנאד
פסק-דין
השופט ע' גרוסקופף:
העתירה שלפנינו עניינה בבקשה למתן צו על תנאי המורה למשיבים 2-1 לנמק " מדוע אינם פועלים ליישום סעיף 24 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח -1958 " (להלן: " הצו המועצות המקומיות "), לפיו על ראש המועצה להיבחר בבחירות חשאיות.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
1.
העותר הוא עורך דין, תושב היישוב חמדת אשר בצפון בקעת הירדן, המתעתד להתמודד לראשות המועצה האזורית בבקעת הירדן, במסגרת הבחירות למועצות האזוריות שייערכו ביום 30.10.2018. על פי האמור בעתירה, מספר בעלי זכות ההצבעה בבקעת הירדן, המונה כ-20 יישובים, הוא כ-2,500 בלבד; כאשר מספר בעלי זכות ההצבעה בחלק מן היישובים נמוך מ-100 איש, ומספר מממשי זכות הבחירה ביישובים אלה, מטבע הדברים, נמוך עוד יותר. על רקע פריסה גיאוגרפית זו, טוען העותר כי העובדה שקלפי הצבעה ממוקמת בכל יישוב (או כמעט בכל יישוב), מכוח סעיף 176 לצו המועצות המקומיות, מובילה לפגיעה בעקרון החשאיות של הבחירות, ועלולה לגרום לכך שתושבים יצביעו שלא על פי צו מצפונם, מתוך החשש כי עם פרסום שיעור ההצבעה עבור כל מועמד בכל יישוב, עשוי המועמד הזוכה לבוא בחשבון עם היישובים בהם לא זכה לשיעור תמיכה גבוה. זאת, לטענתו, באופן הפוגע בעקרון השוויון, בחוק יסוד: הכנסת, בזכות לבחור ולהיבחר, ובסעיף 24 לצו המועצות המקומיות המורה על קיום בחירות חשאיות.
2.
העותר מבקש כי נורה למשיבים 2-1 לאתר פתרון ראוי ומידתי לבעיה אותה הוא מעלה. זאת לאחר שפנה לדבריו למשיב 2 עובר להגשת העתירה (ביום 4.6.2018), ולא זכה למענה. יצוין, כי הוא עצמו מעלה בעתירתו שתי חלופות לפתרון הבעיה: האחת, איגוד קלפיות (בהתאם להצעתו בפנייתו האמורה למשיב 2); השנייה, יישום הצעת חוק אשר הונחה בעבר על שולחן הממשלה (פ/2072), אך לא נתקבלה, ולפיה ייספרו קולות הבוחרים לראש המועצה במרוכז. העתירה הוגשה ביום 10.7.2018, ובהתאם להחלטתי מאותו יום, הוגשה ביום 9.8.2018 תגובה מקדמית מטעם המשיבים.
3.
לטענת המשיבים דינה של העתירה להידחות, הן מחמת שיהוי והן לגופה.
בהיבט השיהוי, נטען כי הגשת העתירה שלושה חודשים טרם מועד הבחירות לוקה בשיהוי רב המצדיק את דחייתה, וזאת בשים לב לעובדה כי העותר מתכוון להתמודד בבחירות הקרובות, משמע היה מודע מזה זמן רב לקיומן ואופן ניהולן. המשיבים מציינים כי בענייני בחירות קיימת חשיבות רבה למועדים ולהיערכות מוקדמת של הרשויות ושל המועמדים הפוטנציאליים, ועל כן מורה ההלכה כי אף שיהוי קצר די בו כדי להוביל לדחייתה של העתירה.
4.
לגופו של עניין, נטען כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות.
תחילה, הבהירו המשיבים כי צו המועצות המקומיות אינו חל באזור יהודה ושומרון (להלן:
" איו"ש " ), אשר המועצה האזורית בבקעת הירדן נכללת בו; ואולם, ההסדר החל בצו המועצות המקומיות אומץ בעיקרו גם באיו"ש , במסגרת תחיקת המפקד הצבאי לאיו"ש .
הצבת קלפי אחת לפחות בכל אחד מיישובי בקעת הירדן, ופרסום תוצאות הבחירות על פי פילוח ההצבעות בכל קלפי ויישוב - הן פעולות המתחייבות מההסדר החוקי הקיים, כמפורט להלן.
הצבת קלפיות באופן האמור מתחייבת מהוראת סעיף 20(א) להוראות וכללים בדבר סדרי הבחירות במועצות האזוריות (יהודה והשומרון), התשס"ב-2002 (המקבילה לסעיף 176 לצו המועצות המקומיות), המורה כי " באזור בחירה שבו מספר הבוחרים אינו עולה על 500, תוצב קלפי אחת "; ומהוראת סעיף 1 לתקנון המועצות האזוריות (יהודה והשומרון), תשל"ט-1979 (להלן: " התקנון "), המגדירה " אזור בחירה " על פי מספר אפשרויות, שהרלוונטית בהן לענייננו היא " ישוב אשר שמו נקוב בתוספת לצו ". המדובר בצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס' 783), תשל"ט-1979 (להלן: " הצו באיו"ש "). על פי התוספת לצו באיו"ש , במועצה המקומית בקעת הירדן נכללים 20 יישובים, ועל כן בכל אחד מהם יש להציב לפחות קלפי אחת.
על פי הוראות סעיף 153(א) לתקנון, מחויב מנהל הבחירות לפרסם הודעה על תוצאות הבחירות, הכוללת נתונים שונים לגבי ההצבעה בכל האזורים,
ביניהם: מספר הבוחרים שהצביעו ומספר הקולות הכשרים שניתנו לכל מועמד ולכל רשימת מועמדים.
לפיכך, ההתנהלות עליה מלין העותר – תואמת את ההסדר החוקי הקיים.
5.
בנוסף, עומדים המשיבים על כך כי שתי הצעות חוק פרטיות שונות אשר הוגשו בעבר במטרה לשנות מן הדין הקיים בישראל, ולהביא לספירת הקולות במרוכז במועצות האזוריות (הצעת חוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה) (תיקון – ספירת קולות במרוכז), התש"ע-2010, הצ"ח פ/2072; והצעת חוק המועצות האזוריות) (בחירת ראש המועצה) (תיקון – ספירת קולות), התשע"ו-2016, הצ"ח פ/2987)) – לא נתקבלו. בין היתר, לאור התנגדות גורמי המקצוע הרלוונטיים במשרד המשפטים ובמשרד הפנים. התנגדותם של אלה הושתתה על מספר טעמים: (1) החשש כי ספירה מרוכזת של הקולות בכמה קלפיות תפגע באפשרות לקיים פיקוח ובקרה על תוצאות הבחירות. אפשרות זו כוללת כיום גם אפשרות לעיין במסמכי הבחירות של קלפי מסוימת ולערער על התוצאות בה; (2) תגביר את הסיכון לפגיעה בטוהר הבחירות, עקב הצורך לשנע חלק מן הפתקים; (3) תסרבל את ההליך ותעכב את פרסום התוצאות.
6.
עוד ציינו המשיבים, כי הבעייתיות כביכול עליה מצביע העותר, אינה ייחודית למועצה אזורית. גם ברשות מקומית שאינה מועצה אזורית יכול ראש הרשות הנבחר ללמוד על מגמות ההצבעה בשכונות שונות של הרשות, וכי "למעשה, מצב דברים בו זכה מועמד לשיעורי תמיכה נמוכים באזור בחירה מסוים אך נחל הצלחה בבחירות בכללותן הוא טבעי להליכי בחירה דמוקרטיים...".
7.
להשלמת התמונה ציינו המשיבים כי לפני הבחירות לכנסת ה-19 הועברה פנייה בסוגיה דומה לזו המועלית בעתירה דנן, ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית דאז, המשנה לנשיאה ( בדימ ') אליקים רובינשטיין, שעניינה בטענה כי פרסום התפלגות ההצבעה בכל קלפי יכול להביא לפגיעה בחשאיות הבחירות. המשנה לנשיאה ( בדימ ') אליקים רובינשטיין דחה את הפנייה (במכתב מיום 1.1.2013), בציינו כך:
אין מחלוקת בדבר חשיבות השמירה על חשאיותן של הבחירות, הנלמדת, בראש ובראשונה, מהוראת סעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת, אשר קובעת כי הכנסת תיבחר בבחירות חשאיות. עם זאת חוששני, כי אין בידי להיעתר לפנייתך. שקלתי בדבר, ואיני מקל ראש בחשש שהעלית. ואולם, כנגדו מצוי האינטרס הציבורי הכללי במידע על התפלגות ההצבעה, לשם שקיפות והבנת התמונה הציבורית, ועל כן, לדידי, יש מקום לפרסומן של תוצאות ההצבעה בכל קלפי, ועוצמתו של אינטרס זה גוברת, כך לטעמי, על החשש המובע בפנייתך, כי במקרים חריגים ונדירים עלול פרסום התוצאות בקלפי פלונית לזהות מצביע פלוני עם רשימה מסוימת. יש גם קושי של ממש בקביעת "מדד" שלפיו יהיה הפרסום "קבוצתי" כפי שהצעת. על כן לא אוכל להיעתר לפניה.
דיון והכרעה
8.
דינה של העתירה להידחות, בהיעדר עילה להתערבות.
9.
ראשית , כפי שהצביעו המשיבים בתגובתם, ההתנהלות הקיימת תואמת את הוראות הדין המחייב באיו"ש , אשר עולה בקנה אחד גם עם הדין הקיים בישראל. במצב דברים זה, וכל עוד הסדרי החוק מכוחם פועלים המשיבים אינם פסולים, אין המשיבים רשאים לפעול, אלא כפי שהם פועלים; שנית , לא מצאנו פגם בהסדרי החוק הקיימים בעניין עליו מלין העותר, ובוודאי שאין בהם פגם המביא לפסילתם. נבהיר בקצרה עניין זה.
10.
טענתו העקרונית של העותר היא שההסדר לפיו ההצבעה בכל קלפי נספרת בנפרד, ותוצאות הספירה מתפרסמות ברבים, פוגעת בעקרון חשאיות הבחירות. לטענה זו שני היבטים נפרדים: ראשית , מבחינת המצביע הבודד, מעלה העותר את החשש כי ניתן יהיה לעמוד על דרך הצבעתו, כאשר מספר המצביעים עומד על עשרות בודדות בלבד; שנית , מבחינת דפוס ההצבעה של היישוב, הועלה החשש כי פרסומו עלול להביא להתנהלות אסטרטגית של מצביעים, אשר יצביעו לא בעבור המועמד הראוי בעיניהם, אלא בעבור המועמד שלהערכתם סיכוייו להיבחר גבוהים, וזאת על מנת שהצבעת היישוב תישא חן בעיני המועמד שיבחר.
11.
ככל שמדובר בחשש לפגיעה בעקרון החשאיות מבחינת המצביע הבודד, הרי שקשה להשתכנע כי יש ממש בטענת העותר, שכן גם בסדרי גודל של כמה עשרות מצביעים, נשמרת האנונימיות של המצביעים, ולא ניתן לדעת ברמת הסתברות ממשית כיצד הצביע מצביע זה או אחר.
12.
באשר לטענה כי ההתנהלות הקיימת עלולה להוביל מצביעים להצבעה אסטרטגית, הרי כפי שהבהירו המשיבים, תוצאה אפשרית זו אינה ייחודית למועצות האזוריות דווקא, ואין היא עומדת בניגוד לעקרון חשאיות הבחירות. באופן דומה ניתן לטעון כי תושבי שכונה או אזור מסוים בעיר, עלולים להצביע באופן אסטרטגי מחשש כי עם היוודע תוצאות ההצבעה באזורם עלול ראש העיר הנבחר, ככל שיזכה לאחוזי תמיכה נמוכים באותה שכונה, לבוא עמה בחשבון. האפשרות להצבעה אסטרטגית של בוחרים היא אינהרנטית אם כך לשיטה הנסמכת על פיזור נרחב של קלפיות, ועל פרסום תוצאות ההצבעה בפילוח על פי קלפי.
אלא ששיטה זו טומנת בחובה יתרונות ידועים עליהם עמדו המשיבים: פיזור רחב של קלפיות תורם מטבע הדברים לנגישות גבוהה יותר לבוחרים ולהעלאת שיעורי ההצבעה; ספירה ופרסום נפרד של תוצאות כל קלפי מביאים להגברת השקיפות ואפשרות הפיקוח על טוהר הבחירות. לאור יתרונות אלה לא ניתן לומר כי הסדרי החוק הקיימים אינם סבירים.
13.
לכל אלה יש להוסיף כי על שולחן הכנסת הונחו בעבר, ונדחו, הצעות חוק פרטיות העוסקות בסוגיה – עובדה המלמדת כי הכנסת נתנה דעתה לסוגיה, והגיעה למסקנה כי היתרונות הגלומים בשיטה הנוכחית עולים על חסרונותיה.
14.
סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות.
ניתן
היום, י"ב באלול
התשע"ח
(23.8.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט