בג"ץ 5284/10 דוד ישראלי נ. משרד החקלאות

השופט א' גרוניס:

1.

עניינה של העתירה שבפנינו בטענת העותרים כי המועצה לייצור צמחים ולשיווקם (המשיבה

3, להלן – המועצה או המועצה לייצור צמחים ) מקזזת שלא כדין כספים מתגמולי ביטוח המועברים על-ידה לחקלאים, בגין נזקי טבע שנגרמו להם.

2.

המועצה לייצור צמחים הינה רשות הפועלת מכוח חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק), התשל"ג-1973 (להלן – החוק ). היא מופקדת, בין היתר, על פיתוח ענפי הירקות, הפירות ופרי ההדר; על הבטחת מחיר הוגן למגדלים בענפים אלה; ועל הבטחת הספקה סדירה של צמחים לאוכלוסיה במחירים נאותים (ראו, סעיף 11 לחוק; לתיאור הרכבה ותפקידיה של המועצה, ראו גם בג"ץ 6061/08 ישראלי נ' משרד החקלאות , פיסקה 3 (טרם פורסם, 19.8.2009) (להלן – עניין ישראלי )). למימון פעולותיה מוסמכת המועצה להטיל היטלים על מגדלים, משווקים מורשים או יצואנים (ראו, סעיף 36 לחוק; לסקירת ההסדר החוקי בהקשר זה, ראו עניין ישראלי , בפיסקה 4)). כמו-כן רשאית המועצה לבטח את המגדלים מפני נזקי טבע, בין בהסכמתם ובין ללא הסכמתם, ולחייב אותם בתשלום דמי הביטוח (ראו, סעיף 64(א) לחוק). המועצה אכן פעלה מכוח הוראת סעיף 64(א) לחוק והתקשרה עם קנט – קרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ (המשיבה 4, להלן – הקרן ) לצורך ביטוח המגדלים מפני נזקי טבע. על-פי המנגנון שהוסדר בחוזה הביטוח שנערך ביחס למגדלי הפירות (ראו, נספח א' לתגובת הקרן לעתירה), רוכשת המועצה מהקרן ביטוח בסיסי עבור אותם מגדלים (להלן – הביטוח הבסיסי ). לפי הפוליסה, משולמים דמי הביטוח על ידי המועצה לקרן (וכן על ידי הממשלה). המועצה היא בעלת הפוליסה ואילו המגדלים הם המבוטחים. אם מתרחש אירוע ביטוחי המצדיק תשלום תגמולי ביטוח, משולמים התגמולים על ידי הקרן למועצה. המועצה מצידה אמורה להעביר את התגמולים למגדלי הפירות. במילים אחרות, תגמולי הביטוח אינם מועברים במישרין מהקרן אל מגדלי הפירות. יוער, כי לצד מנגנון הביטוח הבסיסי המתואר לעיל, המהווה מעין "ביטוח חובה" שהמגדלים מחויבים לרכוש באמצעות המועצה, יכולים הם לרכוש מהקרן, במישרין, ביטוח מורחב.

3.

העתירה דנא הוגשה על-ידי שני מגדלי פירות (להלן – העותרים ). היא הופנתה נגד המועצה, הקרן, וכן נגד משרד החקלאות והיועץ המשפטי לממשלה (המשיבים 2-1). בעתירה נטען, כי המועצה מקזזת מתוך תגמולי הביטוח הבסיסי שהיא מעבירה למגדלים, חובות בגין אי-תשלום היטלים והוצאות משפטיות. על-פי הנטען, קיזוז הסכומים האמורים מתוך תגמולי הביטוח הבסיסי נעשה שלא כדין ובניגוד להוראות החוק. בעתירה נתבקשו שלושה סעדים: הצהרה כי פעולות הקיזוז אינן חוקיות; חיוב

המועצה לשלם התגמולים למגדלים בלא לקזז היטלים והוצאות משפטיות; חיוב המועצה להשיב למגדלים את מלוא הסכומים שקיזזה מתוך תגמולי הביטוח. העותרים צירפו לעתירה רשימה ארוכה של קיבוצים ומגדלי מטעים פרטיים שתומכים לטענתם בעתירה. בתגובות לעתירה שהוגשו מטעם המשיבים 2-1 והמועצה נטען, בין היתר, כי לעותרים עצמם מעולם לא קוזזו סכומים מתגמולי ביטוח, וכי הסעדים המבוקשים על-ידם נוגעים לצדדים שלישיים. נוכח עמדה זו הגישו העותרים בקשה לתיקון העתירה בדרך של הוספת שלושה עותרים (להלן – הבקשה לתיקון העתירה ). האחד, הוא מְגַדל הטוען כי אינו דורש מהמועצה שתעביר לו תגמולי ביטוח נוכח "פועלה הידוע" לקזז כספים. השניים הנוספים, הם מגדלים הטוענים כי המועצה קיזזה להם סכומי כסף מתוך תגמולי ביטוח שהעבירה אליהם. בהמשך, אף הוגשה מטעם המגדלים הנ"ל בקשה להצטרף לעתירה כעותרים (להלן – בקשת ההצטרפות לעתירה ).

4.

דין העתירה להידחות על הסף. ראשית יוער, כי יש טעם לפגם בכך שהעותרים לא ציינו בעתירה כי בין המועצה לבינם מתנהלים הליכים משפטיים שונים בבית משפט השלום בפתח-תקווה בעניין אי תשלום היטלים ודמי ביטוח. מדובר בנתון עובדתי הנוגע במישרין לעניין נשוא העתירה ולוּ מן הטעם שעניינם של אותם הליכים בטענת המועצה כי העותרים אינם משלמים היטלים ודמי ביטוח כנדרש מהם. לגופו של עניין, בצדק ציינו המועצה והמשיבים 2-1, כי העותרים לא הצביעו על נזק שנגרם להם במישרין כתוצאה מהתנהלותה הנטענת של המועצה. יוזכר, כי העותרים אינם טוענים שהמועצה קיזזה להם כספים מתוך תגמולי ביטוח שהעבירה אליהם. העותרים מתעברים אפוא על ריב לא להם, בעניין הנוגע למגדלים שנפגעו, לפי הנטען, מהתנהלות המועצה, אך בחרו שלא לפנות בעצמם לבית המשפט הגבוה לצדק. טעם זה מצדיק בנסיבות העניין את דחייתה של העתירה המקורית על הסף. העותרים ניסו לתקן את מחדלם האמור בדרך של הגשת הבקשה לתיקון העתירה ובקשת ההצטרפות אליה. אפילו היינו נעתרים לבקשות אלה, היה מקום לדחות את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. הסעדים שנתבקשו בעתירה נוגעים כל כולם לפעולות הקיזוז הנטענות שמבצעת המועצה. הסעד המבוקש בעתירה נוגע לקיזוז כספים

ולהשבת הסכומים שקיזזה המועצה מתוך תגמולי הביטוח שהעבירה למגדלים. העובדה שהעתירה מעלה טענות הנוגעות לפרשנותן של הוראות החוק ולהיקף סמכותה של המועצה לקזז כספים מתוך תגמולי הביטוח, אין בה כדי לשנות מן המסקנה שהסעד העיקרי המבוקש בעתירה הינו כספי. על-פי המבחנים הנוהגים בהקשר זה, מדובר בסוגיה הנתונה לסמכותן של הערכאות האזרחיות (ראו והשוו, רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל – אגף המכס והבלו , פ"ד מד(3) 812, 815 (1990) (השופט ש' לוין); רע"א 7852/05 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד התקשורת , פיסקה 10 (טרם פורסם, 17.3.2009) (המשנה לנשיאה א' ריבלין)). יתכבדו המגדלים הטוענים לקיזוז שלא כדין ויגישו תובענה או תובענות בהן יתבעו את הכספים המגיעים להם, לטענתם, בשל הקיזוז האסור. איננו סבורים כי יש מקום להידרש לעתירה, חרף קיומו של סעד חלופי כאמור. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף נוכח טענות העותרים, כי חלק מהכספים מקוזזים מתוך תגמולי הביטוח בגין "הוצאות משפט" שהבסיס לגבייתן אינו ברור ולא בגין דמי ביטוח. מדובר, על פני הדברים, בטענה הדורשת בירור עובדתי. אין כל הצדקה לקיים בירור כזה בפני בית משפט הגבוה לצדק, מקום בו קיים סעד חלופי כאמור.

5.

העתירה נדחית אפוא על הסף. ממילא נדחות הבקשות לתיקון העתירה ולהצטרפות אליה. העותרים ישלמו שכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ש"ח למשיבים 2-1 ואותו סכום למשיבה 3 וכן למשיבה 4 (סך הכל – 30,000 ש"ח).