בג"ץ 5289/11 פאוור מיטאל סחר בע"מ נ. חברת נמל אשדוד בע"מ

לפניי בקשה מטעם העותרות למתן צו ביניים לפיו תחודש טעינת מטעני גרוטאות מתכת על כלי שייט בנמל אשדוד עד להכרעה בעתירה.

עניינה של העתירה הוא בבקשת העותרות, כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תחודש טעינת מטעני גרוטאות מתכת על כלי שייט בנמל אשדוד. העותרות הן חברות העוסקות בייצוא של מטעני גרוטאות מתכת מישראל לחו"ל באמצעות כלי שייט, כאשר יצוא המטענים מבוצע באופן בלעדי דרך נמל אשדוד. לטענת העותרות, ביום 4.7.2011, הופסקה טעינת מטעני גרוטאות מתכת על כלי שייט בנמל אשדוד. ההחלטה על הפסקת הטעינה נמסרה לעותרות טלפונית, ללא כל התראה או הזדמנות להיערך לה. לטענת העותרות, מבירור שערכו הובהר להן, כי מפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה הורה לעובדים של חברת נמל אשדוד לחדול לאלתר מכל טעינה של מטעני גרוטאות בתחום הנמל והזהירם כי יזומנו לחקירה ויספגו קנסות כספיים אם ימשיכו בפעולות הטעינה. אולם, מבירור שערכו העותרות עם המפקח מטעם המשרד להגנת הסביבה, נמסר להן, כי הפסקת הטעינה אינה על פי דרישה של המשרד להגנת הסביבה. למרות זאת, לא חודשה הטעינה של כלי שייט בנמל. במהלך השבוע שלאחר מכן קוימו מספר פגישות בין העותרות לבין המשיבה 1, אך ללא הועיל. לטענת העותרות, אף אם יש מחלוקת בין המשיבה 1 לבין המשיב 2, אין בכך כדי להצדיק את ההפסקה של טעינת המטענים לפרק זמן בלתי מוגבל. לטענתן, החלטה זו היא החלטה לא סבירה באופן קיצוני, בין היתר, בשל כך שניתנה בהתייחס למטעני גרוטאות מתכת בלבד, בעוד שהפריקה והטעינה של מטענים נוספים, שגם הם רלבנטיים, נמשכת כסדרה. עוד טוענות העותרות, בין היתר, כי ההחלטה מהווה הפרה של כתב ההסמכה של המשיבה 1.

עם הגשת העתירה ביקשו העותרות צו ביניים, לפיו תחודש טעינת מטעני גרוטאות מתכת על כלי שייט בנמל אשדוד. לטענתן, סיכויי העתירה גבוהים לנוכח חוסר הסבירות הקיצוני של ההחלטה בדבר הפסקת הטעינה. עוד טוענות העותרות, כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתן, שכן הנזקים שנגרמים להן בכל יום נוסף שחולף בלא שמטעני גרוטאות מתכת נטענים על כלי השייט, הם כבדים, בלתי הפיכים ועלולים לגרום לחורבנן הכלכלי. עוד טוענות העותרות בהקשר זה, כי הותרת ההחלטה על כנה עלולה להסב נזק לציבור בישראל, וזאת בשל החשיבות של ייצוא גרוטאות מתכת. לבסוף, טוענות העותרות, כי למשיבים לא ייגרם נזק של ממש מחידוש הטעינה, שכן הם יכולים

להמשיך ולנהל מגעים ביניהם לפתרון המחלוקת אף כאשר הטעינה ממשיכה.

המשיבה 1 טוענת כי דין הבקשה להידחות. לטענתה, היא מעולם לא קיבלה החלטה להפסיק את טעינת המטענים של גרוטאות מתכת בנמל, אלא ועד עובדי הנמל הוא שהודיע כי עובדי הנמל לא ייטענו לפי שעה מטעני גרוטאות. הודעה זו ניתנה לאחר הצהרתו של המשיב 2, שלפיה כל מקרה נפילה של חלק מתכת למימי הנמל במהלך טעינת גרוטאות יהווה עבירה פלילית. עוד טוענת המשיבה 1, כי העותרות יכולות להמשיך לייצא גרוטאות דרך נמל אשדוד במכולות ולא בתפזורת. לטענתה, אין זה מחובתה לבצע את טעינת הגרוטאות בדרך מסוימת דווקא, ובדואי שכך כאשר הדרך המבוקשת על ידי העותרות כרוכה בביצוע עבירות פליליות.

המשיבים 3-2 טוענים אף הם, כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, דינה של העתירה, ובכללה גם הבקשה לצו ביניים, להידחות, שכן היא אינה תוקפת כל החלטה שלהם ולא נעשתה אליהם פנייה מוקדמת בעניין העתירה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה למתן צו ביניים. מאזן הנוחות, שהוא המבחן העיקרי בעת ההחלטה על מתן צו ביניים (אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המינהלי 211 (כרך חמישי, 2010)), נוטה בענייננו לטובת המשיבים, שכן, כאמור בתגובת המשיבה 1, העותרות יכולות להמשיך ולהטעין את הגרוטאות על כלי השיט במכולות ולא בתפזורת, עד למתן החלטה בעתירה. בנוסף, נדמה כי סיכויי העתירה אינם גבוהים, לנוכח העובדה שההחלטה על הפסקת ההטענה התקבלה על ידי ועד עובדי הנמל, שאינו צד להליך שהגישו העותרות.

הבקשה למתן צו ביניים נדחית.