פסק-דיןעליוןבית המשפט העליון3 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 5323/97 אלקובי יפעת נ. מפקד משטרת חברון

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · גרירת רכב על ידי משטרהעתירה לבג"ץ למתן צו על תנאי וצו ביניים נגד גרירת רכבים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותרים עתרו נגד גרירת רכביהם על ידי משטרת חברון וביקשו השבתם ללא תשלום. בית המשפט קבע כי לשוטר הייתה סמכות לגרור רכב לפי סעיף 70א לצו התעבורה, וכי העותרים לא הוכיחו את טענותיהם ולא עדכנו את בית המשפט. העתירה נדחתה והעותרים חויבו בהוצאות.

העובדות

רכבי העותרים נגררו על ידי המשטרה ברחוב בעיר חברון. העותרים טענו כי נדרש תשלום לשחרור הרכבים וכי לא נמסרה התראה מוקדמת. בתשובה נטען כי העותרים נכחו במקום ונתבקשו לפנות את הרכבים, וכי לא נדרש תשלום.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הייתה סמכות חוקית למשטרה לגרור את רכבי העותרים בשטח יהודה ושומרון?
  2. 2.האם יש עילה להתערבות בית המשפט בהחלטת המשיבים לגרור את הרכבים?

הלכות

  1. 1

    לשוטר סמכות לגרור רכב העומד במקום שהעמדתו אסורה על פי דין או בנסיבות המפריעות לסדרי התנועה או הבטיחות.

    ״רכב העומד במקום שהעמדתו אסורה על-פי דין או תחיקת בטחון או בנסיבות שיש בהן כדי״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    העותרים שלא מסרו הודעה לבית המשפט על פתרון הבעיה, והעובדות שנטענו בעתירה נסתרו בתשובה, ולכן לא נמצאה עילה להתערבות.

    ״במצב דברים זה לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המשיב לגרור את מכוניות העותרים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עתירה
  • צו ביניים
  • צו על תנאי
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק

בג"ץ

5323/97

בפני: כבוד

המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד

השופט ת' אור

כבוד

השופט י' טירקל

העותרים

:

1.

אלקובי יפעת

2.

חייקין מלכה

3.

ארנון נועם

4.

כהן רונן וענת

5.

פלשמן איתן

6.

הורביץ שני

נגד

המשיבים

:

1.

מפקד משטרת חברון

2.

משטרת ישראל - תחנת חברון

עתיר

ה למתן צו על תנאי וצו ביניים

פ

ס ק - ד י ן

השופט י' טירקל :

1.רכביהם של העותרים נגררו ביום 15.9.97 על ידי משטרת חברון מרחוב שוהאדה בעיר. בא כח העותרים פנה מייד למפקד משטרת חברון לאמור:

"אנא הוראתך המיידית להפסקת הכוחניות הבלתי חוקית והפגיעה במרשי" (ההדגשה במקור).

במכתב זה, אשר צורף לעתירת העותרים, אין כל דרישה נוספת, זולת ציון שפעולת המשטרה אינה חוקית ושהדברים "חמורים ביותר ואינם יכולים לעבור בשתיקה".

בו ביום הגישו העותרים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים. בעתירה נטען כי המכוניות נגררו לתחנת המשטרה בחברון וכי העותרים נתבעו לשלם 260.- ש"ח עבור שחרור כל מכונית. לפיכך נתבקש בית המשפט "להורות למשיבים להתיצב וליתן טעם מדוע לא ישיבו לעותרים את מכוניותיהם לאלתר בלא תנאי ותשלום מצד העותרים, ומדוע לא תמנע (כך במקור) מגרירה ונטילה של רכבי העותרים בלא בסיס חוקי".

בהחלטתי שניתנה באותו יום נצטוו באי כוח בעלי הדין להודיע לבית המשפט תוך 48 שעות אם נפתרה הבעיה שבגינה הוגשה העתירה. העותרים לא השיבו. פרקליטות המדינה הגישה תשובה ראשונית לעתירה.

2.נקדים ונציין כי סמכות המשיבים לגרור מכוניות מקורה בסעיף 70א לצו בדבר תעבורה (יהודה ושומרון) (מס' 1310), התשנ"ב - 1992 (להלן - "הצו") לפיו:

"70א - - -

(ב) רכב העומד במקום שהעמדתו אסורה על-פי דין או תחיקת בטחון או בנסיבות שיש בהן כדי הפרת סדרי תנועה או בטיחותה, או שלדעת שוטר דרושה הרחקתו לשם הסדרת תנועה או לבטיחותה או לבטיחות הציבור, רשאי שוטר להורות למי שהרכב ברשותו אותה שעה להרחיקו או לגררו.

(ג) לא מילא מי שהרכב ברשותו אותה שעה אחרי הוראת שוטר כאמור, או אינו נמצא במקום, רשאי שוטר, בין בעצמו ובין על-ידי אחר, להרחיק את הרכב, לגררו ולהחסינו או לנעול את גלגליו או חלק מהם, בנעלי חסימה המונעות את תנועת הרכב ובלבד שינקוט באמצעי הזהירות הסבירים הדרושים כדי להבטיח את בטיחות הרכב".

מכאן שהיה, לכאורה, יסוד שבדין לפעולתם של המשיבים.

3.עוד מעלה תשובתה הראשונית של הפרקליטות מספר תמיהות באשר לטענות העותרים בעתירתם. ראשית, עולה מהתשובה כי "בפועל, כל המכוניות שנגררו כבר נלקחו על ידי התושבים". עובדה עליה לא טרחו העותרים להודיע לבית משפט זה, על אף החלטתי הנזכרת מיום 15.9.97. זאת ועוד, בסעיף 7 לעתירה נטען כי "המשיב מחזיק במכוניות בתחנת המשטרה ומסרב למסרן לבעליהן אלא אם ישולם לידי המשטרה סך של 260 ש"ח בגין כל מכונית". גב' ענת כהן, שתצהירה צורף לעתירה, אף הצהירה - לפי מיטב ידיעתה ואמונתה ועל פי הייעוץ המשפטי שקבלה - כי הנטען בסעיף זה הוא אמת. מתשובתם הראשונית של המשיבים עולה, לעומת זאת, כי עוד בטרם הוגשה העתירה נאמר לעותרים שלא יחוייבו בתשלום עבור שחרור מכוניותיהם שנגררו. סנ"צ יעקב איש ימיני, מפקד משטרת חברון, שתצהירו צורף לתשובה הראשונית, אימת טענה זאת בתצהירו. כן אימת את סעיף 6 לתשובה, בו נטען שהעותרים מס' 1-4 ואשת העותר מס' 5, נכחו במקום לפני גרירת המכוניות והתבקשו לפנותן. זאת בניגוד לטענת העותרים לפיה נגררו מכוניותיהם "בלא כל אזהרה והתראה מוקדמות" (סעיף 4 לעתירה).

כאמור, העותרים לא טרחו לשלוח כל הודעה בנדון לבית המשפט, על אף החלטתי הנזכרת מיום 15.9.97.

3.במצב דברים זה לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המשיב לגרור את מכוניות העותרים ולפיכך אנו דוחים את העתירה. העותרים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 3000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ג באלול תשנ"ז

(25.9.97)

המשנה לנשיא ש ו פ

ט ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן

מזכיר

ראשי

97053230.

M03

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1לשוטר סמכות לגרור רכב העומד במקום שהעמדתו אסורה על פי דין או בנסיבות המפריעות לסדרי התנועה או הבטיחות.
  2. 2העותרים שלא מסרו הודעה לבית המשפט על פתרון הבעיה, והעובדות שנטענו בעתירה נסתרו בתשובה, ולכן לא נמצאה עילה להתערבות.