בג"ץ 5358/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.

לפני בקשה מטעם המשיבים 2 ו-3 (להלן: המשיבים) לפסיקת הוצאות. עניינו של ההליך בדרישתה של העותרת כי המשיב 1 יורה על פתיחת חקירה פלילית כנגד המשיב 2 בשל פעולות שביצע בעת שכיהן כחשב הכללי במשרד האוצר. העותרת טענה כי המשיב, אשר היה מעורב מתוקף תפקידו בעריכת ההסכם לשם הסדרת מעמדם של נכסי חברת בתי זיקוק נפט (להלן: "בז"ן") מול המשיבה 3 ובז"ן (להלן: "ההסכם"), פעל לכאורה שלא כשורה באופן המעורר חשד לביצוע עבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים, וזאת בין היתר בעקבות מינויו לתפקיד בכיר אצל המשיבה 3 למעלה משלוש שנים לאחר שנחתם ההסכם. מכאן העתירה דנן, בה נתבקשו בין היתר צווים שעניינם בין היתר, פתיחת חקירה פלילית או בדיקה בכל הנוגע למשיב מס' 3, עתירה אשר הוגשה ביום 26.6.2006. לאחר דיון שהתקיים בבית משפט זה, הודיעה העותרת ביום 13.3.2008 כי היא מבקשת למחוק את העתירה, נוכח הצעת בית המשפט. לפיכך נמחקה העתירה בהחלטת כבוד השופטים א' לוי, מ' נאור וא' חיות מיום 13.3.08. בקשת המשיבים לחיוב העותרת בהוצאות, הועברה לטיפולי בהחלטת ההרכב הנזכרת.

2.

בבקשות שלפני טוען המשיב 2 כי העתירה דנן חסרת יסוד, באשר טענותיה של העותרת נבדקו על-ידי פרקליטות המדינה והוחלט, על דעתו של המשיב 1, שלא לפתוח בחקירה פלילית כנגד המשיב 2 בהיעדר תשתית ראייתית המלמדת על חשד שביצע עבירות פליליות. לפיכך יש לחייב את העותרת בהוצאות.

3.

המשיבה 3 הוסיפה, כי הליך זה הינו השלישי במספר בו נקטה המשיבה באותו עניין, על אף שתוקפו של ההסכם נדון והוכרע בעבר, ואף קיבל את אישורו של בית משפט זה. לפיכך מ דובר בהליך סרק של העותרת ויש לחייבה בהוצאות בשיעור ניכר בגינו. העותרת בתגובתה מתנגדת לבקשה וחוזרת על האמור בהודעתה מיום 13.3.08. לטענתה הקימה בעתירתה תשתית של נסיבות עובדתיות אשר העלו חשד ממשי לביצוע עבירות פליליות המצדיקות פתיחה בחקירה. הבדיקה שנערכה על-ידי הפרקליטות הייתה שטחית ולא ראוייה בנסיבות העניין, ובקשתה למחוק את העתירה נעשתה אך לאור הצעתו של בית משפט זה.

4.

לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין נחה דעתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות בהליך זה, להתקבל. כאשר מ דובר

במקרה בו מתבקש חיובו של העותר בהוצאות, אמות המידה הן במידה מסוימת "תמונת הראי" של אותם מקרים בהם העותר מבקש לחייב את המשיב בהוצאותיו. יש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו, כאשר הנטל מוטל על העותר שפתח בהליכים משפטיים כנגד המשיב תוך גרימת הוצאות, והחליט מטעמיו שלו לזנוח את עתירתו טרם הכרעה בה, לנמק מדוע הגשת העתירה היתה מוצדקת מלכתחילה ומדוע מוצדק כי המשיבים ישאו בסיכון ההוצאות שנגרמו עקב הבאת העניין לבירור משפטי (בג"צ 7944/04 לוכסמבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 5.1.05)).

5.

על רקע זה, סבורני כי במקרה שלפני לא עמדה העותרת בנטל המוטל עליה. העתירה שבנדון כללה חשדות למעשים פליליים של מס' 2 ובעקיפין כנגד משיבה מס' 3, ובכלל זה חשד לכאורה לעבירות שוחד מרמה והפרת אמונים. העותרת אינה חוזרת בה, כעולה מהודעותיה, מעמדתה לפיה קיים יסוד לעתירה, אלא תולה את חזרתה ממנה בהצעת בית המשפט למשוך את עתירתה. באין מידע נוסף לפני אין אלא לשער כי העותרת סברה כי מוטב שלא להמשיך ולברר הליך זה. עם זאת, ומבלי להכריע בטענות שבעתירה עצמה או להביע בהן כל עמדה, ברור כי נגרמו למשיבים 2 -3 הוצאות בגין עצם הגשת העתירה והחלטת העותרת לחזור בה – בלא הצדקה נוספת – אינה יכולה לשמש כשלעצמה צידוק להטלת הוצאות אלו על המשיבים שנדרשו לעתירה, הגישו תגובות מקדמיות בנדון ואף התייצבו לדיון. לחזרתה של העותרת מעתירתה בנסיבות אלו יש כמובן ליתן משקל, ביחוד בשל המלצת בית המשפט בנדון, אולם זאת לא בעצם הפטר העותרת מהוצאות אלא בפסיקתן בשיעור מתון ומידתי המשקף את השלב המוקדם בו נסתיימו ההליכים וההוצאות שנחסכו בשל כך לבעלי הדין כולם. על יסוד זה, מסקנתי היא כאמור כי אכן יש לחייב את העותרת בהוצאות המשיבים, שיעור ההוצאות שנקבע, בהתאם לאמור לעיל, ובשים לב לתגובות שהוגשו בהליך, יהא כזה שהעותרת תישא בשכ"ט עו"ד של משיב מס' 2 בכך של 2,500 ₪ ושל משיב מס' 3 בסך של 4,000 ₪. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין,

מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.