בג"ץ 5359/00 רונן כהן נ. פקיד רישוי לכלי ירייה

העותר הגיש עתירה לבית המשפט בעקבות החלטת המשיבים לבטל את רשיונו לנשיאת אקדח. לאחר שהודע לו על ההחלטה הגיש העותר ערר בפני הרשות המוסמכת, ואף פנה לגורמים שונים אצל המשיבים, אך נענה בשלילה. רק לאחר הגשת עתירה זו חזרו בהם המשיבים מעמדתם. העותר מבקש, איפוא, לחייב את המשיבים בהוצאות העתירה.

המשיבים בתגובתם מותירים את הדבר לשיקול דעת בית המשפט, אך מבקשים להתחשב בעובדה שלא התקיים כל דיון או הליך בעתירה, בכך שלעותר היו מספר תיקי חקירה בחשד לביצוע עבירות פליליות, אשר נסגרו ללא הגשת כתב אישום, ובכך שהנסיבות המיוחדות השוררות לאחרונה באיו"ש חייבו את המשטרה לבחון את הנושא מחדש, תוך מתן משקל רב יותר לשאלת הביטחון האישי.

שאלת קיומו של רישום פלילי לעותר, אשר הוותה בוודאי גורם בעל משקל רב ביותר בשיקולי המשיבים, לא הובררה כל צרכה: אף אחד מן הצדדים, העותר והמשיבים, לא פירט את הרישום הקיים, מועדי סגירת התיקים ואופן השפעתם על ההחלטות הרלוונטיות. כך, לדוגמא, טוענים המשיבים לקיומם של תיקים משנת 1999, כאשר ההחלטה בעניין הרישיון התקבלה בשנת 1997. יתר על כן: מן החומר המצוי בתיק עולה כי במהלך תקופת ההתכתבות שקדמה להגשת העתירה זוכה העותר מכתב אישום שהוגש נגדו. אולם לא ברור כיצד, אם בכלל, השפיעה עובדה זו על שיקולי המשיבים. כיון שנושא זה לא הובהר, לא ניתן לייחס לו משקל רב.

אני מביאה, איפוא, בחשבון מחד גיסא את העובדה שהמשיבים שינו את עמדתם רק לאחר הגשת העתירה, כאשר שורה של פניות והליכים קודמים לא הועילו, ומאידך גיסא את העובדה שלא נדרשו הליכים נוספים לאחר הגשת העתירה, ואת האפשרות שעמדת המשיבים הושפעה גם ממאורעות השבועות האחרונים, אשר הגבירו את משקלם של שיקולי הביטחון האישי.

נוכח כל האמור החלטתי לחייב את המשיבים בהוצאות העותר בסך 4,000 ש"ח, בצירוף הצמדה וריבית כדין מהיום ועד תשלומם בפועל.