בג"ץ 5366/15 מייק ואן קול נ. מדינת ישראל

בפתח הדברים יצוין, כי הבקשות שבכותרת הועברו לטיפולי אך ביום שלשום.

מן האמור בכתבי בי הדין שבכותרת עולה שהעותר סבור כי "אין רשם בבית משפט נכבד זה אשר יכול לשבת בדין", וזאת מן הטעם ש"כל הרשמים בבית משפט זה מחקו את ההליכים שיזם המבקש בשל אי תשלום אגרה". נראה, כי טענה זו מבוססת על הסעד המבוקש בסעיף 22(ב) לעתירה, במסגרתו מבקש העותר להורות על "פתיחה מחדש של כלל ההליכים שנדחו בבית משפט זה מחמת אי תשלום אגרה".

ואולם, עיון בעתירה מעלה כי היא מופנית בעיקרה כנגד פסק הדין אשר ניתן ביום 14.8.2014 על ידי הרכב שופטים של בית משפט זה בבג"ץ 668/14 ובהליכים נוספים, וכנגד אופן יישומו על ידי מזכירות בית המשפט. העתירה אינה כוללת התייחסות קונקרטית להחלטה כלשהי אשר ניתנה על ידי איזה מרשמי בית משפט זה. די בכך על מנת לדחות את טענת העותר, וזאת ללא צורך להידרש לסוגיות נוספות ובהן השאלה האם הטענה האמורה, באופן בו הועלתה, מהווה בקשת פסלות; וכן נפקויות

אפשריות של הוראת סעיף 77א(א3) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, על ענייננו.

ולגופו של עניין: מן הבקשה עולה כי העותר זכאי לתוספת השלמת הכנסה, ובכך יש משום אינדיקציה להיעדר יכולת כלכלית. עם זאת, בדומה לבקשת פטור אשר הוגשו על ידי העותר בהליכים קודמים, גם הפעם רחוקה הבקשה מלהניח תשתית עובדתית וראייתית מלאה ועדכנית לעניין מצבו הכלכלי של העותר. די לציין, כי התצהיר התומך בבקשה נחתם בשנת 2013; כי לא ניתן פירוט באשר להוצאותיו של העותר ובאשר לרכושו; וכי החלטת הפטור היחידה אשר צורפה לבקשה הינה מיום 12.3.2013, ועולה ממנה כי אף בהליך דשם לא הוגש תצהיר עדכני (ולעניין העובדה שאין די בצירוף רשימה של החלטות פטור קודמות, אין לי אלא להפנות להחלטתה של כב' הרשמת ל' בנמלך מיום 25.3.2015 בבג"ץ 2025/15). לאמור עד כה מתווסף הנתון, כי איני סבור שהעתירה מגלה עילה להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק.

על רקע האמור לעיל, אין בידי להיעתר לבקשת הפטור והיא נדחית. האגרה תשולם תוך 14 ימים מיום המצאת החלטה זו, שאם לא כן יימחק ההליך ללא צורך בהודעה נוספת.