בג"ץ 5368/08 רועי צורף נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל:

1.

כנגד העותר הוגש כתב אישום יחד עם שלושה נאשמים נוספים. כתב האישום מכיל 22 אישומים, מתוכם רק אישום אחד מתייחס לעותר. כתב האישום מגולל פרשה מחרידה שבה, על-פי הנטען, גיבש סביבו אדם בשם אליאור חן קבוצה אשר יעץ לה לבצע "תיקונים" בילדיה של אישה אשר פנתה אליו על מנת שישיא לה עצות ביחס לחינוך ילדיה. "תיקונים" אלו כללו התעללות שיטתית בילדים במהלך תקופה ארוכה. שלושת הנאשמים האחרים בתיק הם חברי קבוצה זו. העותר אינו מואשם כי היה חבר בקבוצה, אלא כי נהג להכות את אחד מאותם ילדים במסגרת שהייתו בישיבה. מיוחסות לעותר עבירות של תקיפת קטין והתעללות בקטין. יוער כי העותר שוחרר למעצר בית מלא בבית אביו.

2.

ביום 12.5.08 הגיש העותר בקשה לבית המשפט המחוזי להפרדת משפטו מיתר הנאשמים, על-פי סעיף 88 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ ). ביום 22.5.08 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה את הבקשה (כב' השופטת נ' בן-אור). בית המשפט קבע כי טועה העותר בטענתו לפיה העבירות המיוחסות לו הן בסמכות בית משפט שלום, וכי טענתו לפיה מעשיו אינם נופלים בגדר סעיף העבירה המיוחס לו צריכה להתברר במהלך המשפט. עוד נקבע כי אין יסוד לחשש לפיו שמיעת מכלול הראיות תביא להחמרה בלתי מוצדקת בעניינו של העותר, שכן בית המשפט בוחן את הראיות הקושרות נאשם למעשה עבירה המיוחס לו על פי דיני הראיות. בית המשפט ציין כי העובדה שהעותר שוחרר למעצר בית מוכיחה זאת. בית המשפט אף לא מצא יסוד לטענת העותר להפליתו אל מול אימם של הילדים בהם בוצעה ההתעללות, אשר לגביה הוגש כתב אישום נפרד, שכן היא משמשת כעדת תביעה בכתב האישום נגד העותר יחד עם אחרים. בית המשפט הוסיף כי שמיעת עדותו של המתלונן בפני שלושה שופטים שונים תהווה הכבדה עליו ועל המערכת, ואף שיקולי יעילות מערכתיים אינם מצדיקים הפרדת הדיון. לבסוף קבע בית המשפט כי מערכת הראיות אינה מאפשרת את הפיצול המבוקש, שכן העדויות שניתנו שזורות אלה באלה, וכן מאחר שיש להבין את הרקע למעשים אשר קשורים גם לנאשמים האחרים בפרשה.

3.

העותר טוען, בין היתר, כי ההחלטה שלא להפריד את משפטו מיתר הנאשמים תגרום לו עינוי דין, שכן בעוד לגביו יש 3 או 4 עדי תביעה, הרי שבסך הכל כולל התיק למעלה מ-70 עדי תביעה. מצב זה יחמיר, לטענת העותר, לאחר הסגרתו לארץ של אליאור חן וצירופו לכתב האישום. עוד הוא טוען כי יש בכך כדי לחשוף אותו לסיכון הרשעה בעבירות שאינן מופיעות בכתב האישום נגדו. העותר חוזר על טענתו כי הוא מופלה ביחס לאימם של הילדים אשר נגדה הוגש כתב אישום נפרד. העותר מוסיף כי הטענה שהראיות כנגדו ונגד הנאשמים האחרים שזורות אחת בשניה אינה נכונה וכי אין כל קשר בין המעשים המיוחסים לו לאלו המיוחסים ליתר הנאשמים, כאשר הוא בניגוד לאחרים לא הונחה על ידי אליאור חן. העותר אף סבור שיגרם לו נזק מצירוף שמו לפרשה המתוקשרת של אליאור חן.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, כלל הוא כי אין ערעור על החלטות ביניים הניתנות במסגרת משפט פלילי, באין הוראת חוק מפורשת המתירה זאת, ובית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש כדרך לעקוף כלל זה. החריגים לכלל זה הינם מצומצמים ביותר ועיקרם במקרים בהם מתעוררת שאלה של סמכות היורדת לשורשו של עניין, או במקרים בהם מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מנהלי טהור (ראו למשל בג"ץ 3209/06 שורפי נ' בית המשפט המחוזי בתל-אביב (לא פורסם, 17.4.06); כן ראו בג"ץ 4451/04 קסטוריאנו נ' כב' השופטת ח. כוחן (לא פורסם, 16.6.04)). במקרה שבפנינו הוראת סעיף 88 לחסד"פ העוסקת בהפרדת המשפט אינה מעניקה זכות ערעור על החלטה בעניין. כמו כן המקרה דנן אינו נכנס לאחד מהחריגים שהוזכרו. הטיעונים שמעלה העותר נידונו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אחד לאחד. מהחלטתו של בית המשפט המחוזי עולה כי צירופו של העותר לכתב אישום משותף עומדת בתנאים הקבועים לצירוף בסעיף 87 לחסד"פ. כמו כן איזן בית המשפט בין השיקולים שעומדים על הפרק, ובהם שיקול חשוב לטעמי שעניינו להימנע מהעדת הקטין במסגרת שלושה משפטים נפרדים, והחליט כי הכף נוטה לטובת הותרתו של העותר בכתב האישום המשותף.

העתירה, אם כן, נדחית.