בג"ץ 5383/96 גרשון פוגץ' בע"מ נ. "זיתן" מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"

קראנו בעיון את טענות ב"כ הצדדים בכתב ושמענו השלמת טיעון בעל-פה. נחה דעתנו כי פסק-דינו של בית משפט קמא אינו נגוע בפגם המצדיק התערבותנו.

ככל שהערעור מתייחס לעובדות, אלה נקבעו על ידי בית המשפט כדלקמן:

ראש הועד הוחתם על ההסכם שעה שבריאותו הייתה לקויה והוא נעדר יכולת ליצור קשר עם סביבתו עד שלא היה מסוגל לחתום מבחינה פיזית או מבחינת כושר הבנתו על מסמך כלשהו. החתימות הנוספות על ההסכם - למעט חתימה אחת - אינן של ראש הועד. ממצאים אלה מעוגנים בחומר הראיות ולא מצאנו לנכון להתערב בהם.

עוד קבע בית המשפט כי לפי הנוהג וגם לפי שיטתם של חברי הועד שאישרו את העסקה, נדרשה חתימתו של ראש הועד כחתימת קיום. טענת המערערת כי דרישה זו היא בבחינת כלל ניהול פנימי שאין לו נפקות כלפיה וכי רשאית הייתה היא להניח כי התקבלה החלטה מחייבת לאחר שזו נחתמה על ידי רוב חברי הועד - היא טענה תמוהה בנסיבות העניין, כאשר הרוח החיה מאחורי העסקה מצדה של המערערת, מר נחום דוידי, היה נוכח במעמד שבו ניסו להחתים את ראש הועד על ההסכם והיה מודע לכך שהחתימה דרושה כדי ליתן להחלטה תוקף מחייב.

בית המשפט קבע כי פרוטוקול האסיפה הכללית שאישר את העסקה אינו משקף את שהיה באסיפה, "שוכתב" לצרכי המערערת ולא נחתם כראוי על ידי יו"ר האסיפה. גם מסקנה זו מעוגנת בחומר הראיות. אמנם מוזכר בפסק הדין - כנראה בטעות - תצהירו של חבר ועד ההנהלה, רפי סניור, שלא נתקבל כראיה במשפט אך בפני בית המשפט היה תצהיר זהה של חבר אחר, מר דבש, שהעיד במשפט, נחקר על תצהירו ואמר בתצהיר ובעדות את אותם דברים שהיו בתצהירו של מר סניור. עדותו של מר דבש היתה אמינה בעיני בית המשפט.

מהעובדות שנקבעו הוסקו המסקנות המשפטיות הראויות והתוצאה היא כי ההחלטה על מכירת הקרקע לא נתקבלה כדין ואיננה מחייבת את המשיבה. למעשה, קבע בית המשפט כי לא נחתם כלל הסכם מחייב בין הצדדים מלכתחילה ולפיכך, אין מקום לטענות המערערת לפיהן לא ניתנה הודעת ביטול כדין.

לא מצאנו לקבל את הראיה הנוספת אותה בקשה המשיבה להגיש.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ש"ח.