בג"ץ 5395/01 יעקב סדיק נ. בית הדין הארצי לעבודה

העותר מבקש כי נתערב בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה ונורה למוסד לביטוח לאומי לשלם לו קצבה מיוחדת כאמור בסעיף 112(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995. לטענתו, פגם וטעות משפטית נפלו בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, בקובעו כי התקנות שהותקנו מכוח סעיף 112(א)(1) לחוק ואשר מוסיפות תנאים לזכאות לקבלת קצבה מיוחדת חוקיות הן.

תקנות הביטוח הלאומי (מענק מיוחד וקצבה מיוחדת לנכים) תשכ"ה-1965, שהעותר טוען לבטלותן, קובעות, בתמצית, כי גמלאות מיוחדות על פי סעיף 112(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי יינתנו לנכה שיראה כי הוא זקוק לעזרה בביצוע פעולות היום-יום. סעיף 112(א)(1) קובע כי תנאי לקבלת קצבה מיוחדת הוא נכות עבודה בדרגה של 75%. העותר סבור כי תנאי זה הוא תנאי בלעדי וכי התנאים הנוספים שנקבעו בתקנות בטלים. הנימוק המרכזי שמעלה העותר לטענה זו טמון בלשונו של סעיף 112(א)(1) כפי שנקבע בנוסח המשולב של חוק הביטוח הלאומי משנת 1995. בעוד נוסחו האחרון של הסעיף קבע כי הקצבה תינתן "...בסכומים ולפי כללים שנקבעו בתקנות.." הרי שסעיף 112(א)(1) כפי שמופיע בנוסח המשולב קובע: "...בסכומים ולפי כללים שנקבעו...". השמטת המילה "בתקנות" גוררת אחריה, לטענת העותר, בטלות של התקנות. עוד טוען העותר כי יש להחיל על העניין את הוראת סעיף 23 לחוק הפרשנות, תשמ"א – 1981 הקובעת כי משעה שחיקוק בוטל, בטלות עימו התקנות שנעשו מכוחו ולכן, החלת התקנות בעניינו של העותר מהווה פגיעה בזכותו על פי החוק והפלייתו כנגד זכאים אחרים לקצבה המיוחדת.

עניינו של העותר הובא בפני בית הדין לעבודה. בפסק דינו שניתן בתב"ע 2274/99 דחה בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת את טענות העותר בנוגע לתקנות וקבע כי ניתנה לשר סמכות להתקין תקנות המשלימות את תנאי הזכאות לקצבה המיוחדת. החלטה זו אושרה על ידי בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 1415/00) שקבע כי תנאי הזכאות הנוספים שנחקקו במסגרת התקנות חוקיים הם, ואין סתירה בין התקנות לבין החוק.

ביקשנו את תגובת המשיב 2 לעתירה, ולאחר שעיינו בעתירה ובתגובה לה, נראית לנו טענת המשיב 2 כי דין העתירה להידחות על הסף. בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה. על כן, בית משפט זה אינו מתערב בפסקי דין כאמור רק במקרים המתאימים על פי כללי התערבות שנקבעו בהלכה שיצאה מלפניו. כללים אלה קובעים שני תנאים מצטברים האחד מתייחס לטעות משפטית שנפלה בהחלטת בית הדין, והאחר, כאשר הצדק מחייב התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. בעניין שלפנינו לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה, ועל פי הכללים הנקוטים בידינו אין פסק הדין של בית הדין לעבודה מצדיק את התערבותנו.

הנוסח המשולב של חוק הביטוח הלאומי לא נתכוון לבטל את תוכנו של החוק הקודם, ואין בשינויי הנוסח שנעשו בסעיף 112(א)(1) כדי לבטל את התקנות שנעשו מכוחו, למרות שבנוסח המשולב הושמטה המילה "בתקנות".

סעיף 112(א)(1) עבר נוסחים שונים בגלגוליו השונים של חוק הביטוח הלאומי, אך הוא נותר סעיף שבו הקנה המחוקק הראשי סמכות להתקין תקנות הקובעות את ההסדרים ואמות המידה לזכאות לקיצבה מיוחדת לנכה עבודה.

וכך קובע סעיף 112(א)(1):

גמלאות מיוחדות

112(א)

נכה עבודה שנקבע לו דרגה יציבה בשיעור של 75% לפחות, זכאי, בנוסף לכל גמלה אחרת –

(1) לקצבה מיוחדת להחזקתו האישית או לשיקומו המקצועי עקב נכותו, בסכומים ולפי כללים שנקבעו, אולם לא יותר מרבע הקצבה המרבית המשתלמת לפי סעיף 105 על בסיס דמי הפגיעה המרביים שנקבעו בלוח ה';

מן הסעיף עולה, כי כדי שנכה עבודה יהיה זכאי לקבלת קיצבה מיוחדת, אין די שתקבע לו דרגת נכות של 75% כטענת העותר, אלא עליו לעמוד בתנאים שנקבעו בכללים שנקבעו מכוח הוראת סעיף 112(א) לחוק.

מסקנה זו מתחייבת בין היתר מהוראת סעיף 318 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 הקובע לאמור:

תחילת זכות

318.

מקום שנקבע בחוק זה כי זכות לגמלה תהיה לפי תנאים, כללים, מבחנים, או כיוצא באלה, שייקבעו או שנקבעו, תהיה תחילתה של הזכות ביום תחילתן של התקנות שקבעו אותם.

אשר על כן, אין העתירה מגלה עילה להתערב בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה ודינה להדחות.