בג"ץ 5409/02 אמיר כראג'ה נ. מדינת ישראל

1.המערערים הורשעו בהחזקת סם מסוכן, דהיינו קוקאין, במשקל 250 גרם ( להלן: הסם המסוכן ), שלא לצריכה עצמית. המערער הראשון הורשע גם בעבירות של נהיגה ברכב בזמן פסילה ובסיוע (למערער השני) בהתחזות; והמערער השני הורשע גם בהתחזות ובשיבוש הליכי משפט. על המערער הראשון הוטל מאסר בפועל לתקופה של 42 חודשים ומאסר על תנאי לתקופה של 18 חודשים, בתנאים אותם קבע בית המשפט. על המערער השני הוטל עונש של 42 חודשי מאסר, וכן הופעל נגדו עונש מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, חציו בחופף וחציו במצטבר לעונש המאסר שהוטל עליו. כן נדון למאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, בתנאים אותם קבע בית המשפט.

ערעור המערער הראשון הוא על הרשעתו בעבירה של החזקת הסם, וכן על העונש שהושת עליו. ערעורו של המערער השני הוא על העונש בלבד.

2.שני המערערים נעצרו על ידי ניידת משטרה, כשנסעו ביום 10.9.01 ברכב בו נהג המערער הראשון. הואיל ולמערערים לא נשאו עמם תעודות זיהוי, הם הוסעו מהמקום על ידי השוטרים, כשהמערער השני נשאר ברכב בו היו קודם המערערים ועימו נסע שוטר, ואילו המערער הראשון נסע מהמקום במכונית המשטרתית. תוך כדי נסיעת המערער השני ברכב עם השוטר, זרק מתוכו חבילה, אשר הוברר שהיתה זו חבילה ובה הסם המסוכן.

3.המערער השני אינו חולק עוד על הרשעתו בהחזקתו של הסם. המערער הראשון, לעומת זאת, טוען שלא היה לו כל קשר לסם. לדעתנו, בדין הורשע המערער הראשון גם הוא בעבירה של החזקת הסם. הנסיבות המצטברות על פיהן מתבקשת מסקנה זו, אלו הן:

א.אין חולק שהסם המסוכן נמצא במכונית בעת שנסעו בה שני המערערים. מכונית זו היתה בהחזקת המערער הראשון לפחות שבועיים לפני יום המקרה, והוא גם נהג בו בעת שהשניים נעצרו על ידי שוטרים.

ב.חבילת הסם נמצאה מאחורי המושב שליד הנהג, עליו ישב בעת הנסיעה המערער השני, וליד חבילת הסם היה מונח גם משקל אלקטרוני אשר משמש לשקילת סמים. המערער הראשון, אשר ידע על המצאות המשקל באותו מקום, העלה סברה שהמשקל הוא של דודו, בעל המכונית, אשר השתמש בו לשקילת זהב. אך גירסה אחרונה זו לא נמצאה מהימנה על בית המשפט.

ג.זמן קצר לפני זריקת הסם מהמכונית, נצפה המערער השני מחטט בחבילות שהיו מאחורי מקום מושבו. הנסיבות מלמדות, שבשלב זה נטל משם את חבילת הסם, אותה זרק כעבור זמן קצר מבעד לחלון הימני של הרכב.

ד.המערער השני גדל בביתה של משפחת המערער הראשון מאז היותו בגיל 9 שנים, והשניים מתנהגים זה כלפי זה כבני משפחה אחת.

ה.הנסיעה בה נסעו היתה מתוכננת על ידי שניהם, ולפי הראיות הם גם תכננו מה יאמרו לשוטרים אם יעצרו. אם גם, לגירסתם, התיכנון היה רק לעניין העובדה שיאמרו שהמערער השני הוא שנהג ברכב ולא המערער הראשון, שהיה אותה עת פסול מנהיגה.

ו.כשהוברר שהיה סם במכונית, וזה נזרק על ידי המערער השני בנסיבות כאמור לעיל, לא הביע המערער הראשון כל הפתעה ולא ייחס את הימצאות הסם במכוניתו למערער השני.

ז.עדות המערער הראשון, אשר ביקש להרחיק מעצמו כל קשר לסם, נמצאה בלתי מהימנה על בית המשפט, וגם בעניינים אחרים הקשורים לעבירות שיוחסו למערער הראשון נמצא שדבריו בשקר יסודם.

4.על סמך כל האמור לעיל, ובעיקר בהתחשב בעובדה שהמערער הראשון הסיע מכונית ובה הסם, ולאור חוסר האמון בעדותו של המערער הראשון, בדין הגיע בית המשפט למסקנה בדבר אשמתו בעבירה של החזקת הסם. נסיבות המקרה מלמדות שהחזקתו בסם היתה ידועה גם למערער השני, אשר בהזדמנות שנקרתה בפניו ביקש להיפטר ממנו בזרקו אותו מהמכונית.

5.גם בעונש שהוטל על המערערים אין להתערב. המדובר בהחזקת כמות גדולה - 250 גרם - של סם מסוכן מסוג קוקאין. לשני המערערים הרשעות קודמות, ושניהם ריצו עונשי מאסר בעבר. את העבירות בהן הורשעו ביצעו זמן לא רב לאחר שחרורם מהכלא. המערער השני אף ביצע אותן בתקופת היותו משוחרר בגין מאסר קודם.

הערעור, על שני חלקיו, נדחה.