בג"ץ 5439/07 עיריית נשר נ. ראש הממשלה ושר האוצר,ח"כ אהוד אולמרט

1.

לפני בקשה מטעם העותרות לפסיקת הוצאות. עניינה של העתירה (מיום 2.6.07) בבקשת העותרות

- מספר עיריות הסמוכות לחיפה - להכריז על בטלותו של צו לעידוד השקעות הון (קביעת התחומים של אזורי פיתוח), התשס"ז-2007 (להלן: הצו), המסווג את המשיבה 4 - היא עיריית חיפה - כאזור פיתוח ב' לעניין מפעלים עתירי טכנולוגיה. הבקשה להכריז על הבטלות נומקה בטענות שונות ובהן הטענה כי הצו מפלה את העותרות לרעה ביחס למשיבה 4. ביום 24.12.07 התקיים דיון בעתירה, במהלכו התברר כי הצו עומד לפקוע ביום 15.1.08, וכן כי יש כוונה להאריכו. אולם, בפועל תוקף הצו פג במועד האמור ולא הוארך. ביום 16.6.08 אושר בועדת הכספים של הכנסת הצו לעידוד השקעות הון (קביעת התחומים של אזורי פיתוח) (תיקון), התשס"ח-2008 (להלן: הצו החדש), הכולל הוראה לפיה סיווגה האמור של המשיבה 4 בטל. בהמשך לכך, לבקשת העותרות, החלטתי ביום 31.7.08 להורות על מחיקת העתירה. מכאן הבקשה לעניין ההוצאות.

2.

העותרות טוענות כי עקב הגשת העתירה התקבלה בקשתן לביטול ההסדר המפלה. המשיבים כולם מתנגדים לבקשה. משיבים 1-3 טוענים כי לפקיעת הצו והתקנת הצו החדש, אשר בעקבותיהם נמחקה העתירה, לא היה כל קשר להגשתה. משיבה 4 הוסיפה, כי על אף היותה צד עקרוני לעתירה, אין עילה לחיובה בהוצאות העותרות, שכן לא החלטתה היא זו שהובילה להגשת העתירה ובכל מקרה לא היה בסמכותה להיעתר לסעד אותו הן ביקשו. לבסוף, משיבה 5 - היא ועדת הכספים של הכנסת – טוענת כי אין בסמכותה – המוגבלת לאישור נוסח הצו המוצע על ידי השר הממונה או לאי אישורו – לשנות את נוסח הצו המוגש לה. לפיכך, מאחר וכלל לא נדונו טענות העותרות לגבי פגמים בהליך החקיקה, הרי שאין לחייבה בהוצאות עתירה זו.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ובשים לב לכללים שנקבעו בפסיקה (ראו בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח(4) 217, (1993)) שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. על פי החומר שלפני, אין העותרת עומדת בתנאי הכרחי לשם חיוב המשיבים בהוצאות במקרים מסוג זה, הוא התנאי לפיו הגשת העתירה היא שהובילה לקבלת הסעד. הטעם למסקנתי זו הינו העובדה כי הסעד שנתבקש בעתירה היה ביטול הצו לעידוד השקעות הון כפי שתוקן בשנת 2002. אלא שאין חולק כי צו זה פקע זמן לא רב לאחר הגשת העתירה בלא קשר לעתירה עצמה. אמת, במקום הצו שפקע בא לעולם צו מתוקן שבמסגרתו לא זכתה עוד משיבה 4 למעמד מיוחד בעניין נשוא העתירה ונשמטה הקרקע סביב טענת האפליה. זאת ועוד, מוכן אני להניח כי במסגרת הצו המתוקן היה משקל לקיום העתירה במהלך הליכי התקנתו ואף נערך שימוע לעותרות תוך זימונן לדיון בוועדת הכספים (כעולה מדברי ההסבר לצו המתוקן שצורפו להודעת משיבה 4 מיום 10.6.08). אולם בכל אלו אין אלא כדי להעיד על כך שלעותרות היתה השפעה על הליך התקנת הצו המתוקן. אולם, לא כנגד זאת הוגשה העתירה אלא כנגד הצו הקודם שפקע תוקפו. העותרת קיבלה אפוא את מבוקשה במבחן התוצאה, אך לא במבחן הסעד. בכגון דא, אין בנסיבות המקרה בכדי לבסס עילה לפסיקת הוצאות כנגד מי מהמשיבים, וממילא דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.